ביום 9.12.2013 חזר וקבע בית המשפט העליון בע”א 8231/11 יוסף מושקוביץ נ’ פקיד שומה חיפה כי סיווג הלוואות שקיבל המערער מחברה ציבורית שבשליטתו הן למעשה הכנסת עבודה.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות בסכום האמור כדיבידנד – ולא כהכנסת עבודה – שקיבל מושקוביץ וששיעור המס בגינו ייקבע בהתאם.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מועד מחילת החוב לבעל השליטה והפיכת יתרת החובה להכנסה חייבת במס יהיה באחת משנות המס אליהן התייחסו השומות כאמור, על פי החישוב המיטיב עם מושקוביץ.
נקבע שעד למועד מחילת החוב יגדל החוב כחוב הלוואה , בתוספת ריבית והצמדה.
אך ביהמ”ש העליון קיבל את ערעור פקיד השומה.
זאת היות ומושקוביץ קיבל הלוואות כבר בשנים 1994-1995 ותנאי ההלוואה התייחסו גם למועדי הפירעון והמועדים חלפו – ומושקוביץ טרם החזיר את הכספים, כאשר החברה מצידה לא נקטה צעדים לגביית החוב.
לנוכח הסכמת הצדדים שעמדה כבר בפני בית המשפט המחוזי לפיה אין מדובר בדיבידנד. גם מדברי בא כוחו של מושקוביץ בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון, עלה כי אינו רואה חשיבות עבור מושקוביץ בסוגיית סיווג ההכנסה – אם כדיבידנד אם כהכנסת עבודה – וכי אינו מתנגד לסווגה כהכנסת עבודה, שכן לגישתו כך או כך אין ביכולתו של מושקוביץ לעמוד בתשלום המס.
אך בית המשפט הוסיף בכל מקרה, נכון יותר לקבוע כי הכנסתו של מושקוביץ בה עסקינן היא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) המתייחס ל“השתכרות או רווח מעבודה”.
היות ומדובר בעמדה חוזרת ונשנית של בתי המשפט, כי משיכות בעלים מהוות למעשה הכנסת עבודה מוסוות, כדאי לבעלי שליטה להחזיר את חובם לחברה בטרם יחויבו בגילום מס יקר (100% מהמשיכות) בגין המשיכות.
החזר כזה יכול שיהיה בכסף, או בנכסים לרבות נדל”ן ואף בהעברת דירת מגורים שתועבר מבעל השליטה לחברה, לכיסוי חובותיו לחברה. כל המוקדם לטפל בכך ייטב.
מאת: רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון – מיסים ועסקים בע”מ
www.ralc.co.il
