בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעה שעניינה שאלת זכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתה.
התובעת טוענת כי יש לראות בביטול ההסעה למקום העבודה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה.
בית הדין קבע, כי מדובר בעובדת שעבדה חמש שעות ביום. משמעות הנסיעה בתחבורה ציבורית עבורה היא כי בגין יום עבודה של חמש שעות, עליה להעדר מביתה לפחות שבע שעות במקום כשש שעות.
בהתחשב בשינוי זה ובהתחשב בכך שבמשך ארבע שנים התובעת הגיעה לעבודה בהסעה, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.
התובעת טוענת כי יש לראות בביטול ההסעה למקום העבודה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה.
בית הדין קבע, כי מדובר בעובדת שעבדה חמש שעות ביום. משמעות הנסיעה בתחבורה ציבורית עבורה היא כי בגין יום עבודה של חמש שעות, עליה להעדר מביתה לפחות שבע שעות במקום כשש שעות.
בהתחשב בשינוי זה ובהתחשב בכך שבמשך ארבע שנים התובעת הגיעה לעבודה בהסעה, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.
עו”ד מירב שמחיוף-משהיוף, העוסקת בתחום דיני העבודה, מבהירה כי במקרה זה היה מוצדק לקבוע כי מדובר בהרעה מוחשית, קביעה שלא בהכרח תהיה נכונה לעובד אחר בנסיבות דומות.
את בחינת ההרעה בתנאי העבודה אין לבחון רק באופן אובייקטיבי, אלא אף באופן סובייקטיבי, ע”פ נסיבותיו האישיות של העובד שבו מדובר.
את בחינת ההרעה בתנאי העבודה אין לבחון רק באופן אובייקטיבי, אלא אף באופן סובייקטיבי, ע”פ נסיבותיו האישיות של העובד שבו מדובר.
רקע עובדתי
במועד תחילת עבודתה, התובעת הועסקה במשרדי הנתבעת בכפר סבא, אולם עם העתקת המשרדים, התובעת הועסקה במהלך ארבע השנים האחרונות לתקופת העסקתה בעיר הרצלייה.
מעת העברת משרדיה של הנתבעת להרצלייה, הועמדה לרשות הנתבעת ועובדות נוספות, הסעה מהתחנה המרכזית בכפר-סבא עד למשרדי הנתבעת בהרצלייה.
לאחר תקופה, הוחלט להפסיק את שירותי ההסעות. בעקבות כך, התובעת הודיעה כי הפסקת ההסעות היא בבחינת הרעה בתנאי עבודתה, המונעים המשך העסקתה ומקנים לה זכאות לתשלום פיצויי פיטורים.
הנתבעת דחתה את טענותיה של התובעת, מאחר והוצע לה להגיע למקום העבודה בתחבורה ציבורית תוך תשלום עלות הוצאות הנסיעה במסגרת כרטיס מסוג “חופשי חודשי” או ביצוע העבודה מביתה. אולם הנתבעת סירבה להצעות אלה ולא רצתה להמשיך בעבודתה.
התובעת התפטרה.
דיון והכרעה:
הצדדים אינם חלוקים ביניהם על כך שהתובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה אלא מחלוקת ביניהם בשאלה האם יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, נסיבות המזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
התובעת טוענת כי יש לראות בביטול ההסעה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, לאחר שבמשך תקופה של ארבע שנים השתמשה בשירותי ההסעה. עוד נטען כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מאחר שהצעתה של הנתבעת כי תעבוד מביתה, אינה רלבנטית עבורה. הנתבעת טענה מנגד כי ביטול ההסעה היווה מבחינתה כורח המציאות נוכח סירוב התובעת ועובדות נוספות לכך שההסעה תעצור בתחנה נוספת. מכל מקום, בפני התובעת הועלו הצעות חלופיות כגון עבודה מהבית או עבודה במשרדי הנתבעת בשעות גמישות, להן הנתבעת סירבה.
“הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11 (א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים:
ראשית צריך שאכן תתקיים “הרעה מוחשית בתנאי עבודה”.
שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את הרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על התפטרות סעיף 11 (א) לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק.
התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין התפטרות להרעה.
ראשית צריך שאכן תתקיים “הרעה מוחשית בתנאי עבודה”.
שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את הרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על התפטרות סעיף 11 (א) לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק.
התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין התפטרות להרעה.
בית המשפט פסק כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הפסקת עבודתה הייתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, כפי שיפורט להלן.
מהעדויות עולה בבירור כי הנסיעה בהסעה הייתה קצרה לעומת התחבורה הציבורית.
כמו כן, בחינת ההרעה בתנאי העבודה אינה רק בחינה אובייקטיבית, אלא אף סובייקטיבית, על פי נסיבותיו האישיות של העובד. במקרה שלפנינו מדובר בעובדת שעבדה חמש שעות ביום. משמעות הנסיעה בתחבורה ציבורית עבורה היא כי בגין יום עבודה של חמש שעות, עליה להעדר מביתה לפחות שבע שעות במקום כשש שעות, כפי שנהגה בפועל במשך ארבע השנים האחרונות. בהתחשב בשינוי זה ובהתחשב בכך שמשך תקופה ממושכת של כארבע שנים התובעת הגיעה לעבודה בהסעה שהועמדה לרשותה על ידי המעבידה, אני סבורה שמדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה, המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים.
התביעה התקבלה, התובעת תקבל פיצויי פיטורים בסך 22,971 ₪ + הוצאות על סך 1,500 ש”ח
מאת: עו”ד מירב שמחיוף משהיוף, בעלת משרד עורכי דין העוסק בתחום דיני העבודה.
מייצגת מעסיקים ועובדים בכירים.
www.msm-law.co.il
www.msm-law.co.il