מעסיקים ובמיוחד עסקים שאינם עסקים גדולים מתקשים לעמוד בחוקי העבודה. העלויות הגבוהות של העובדים מכבידות, ההכשרות של העובדים יקרות ומוסר העבודה מנגד, אינו תמיד בשמים. מה עושים? מתי תוכלו אתם לקבל חזרה כספים מהעובדים בהם השקעתם ואילו הם אכזבו?
מעסיקים רגילים להיות חייבים – חייבים בתשלום שכר עבודה, בתשלום חופשה, בתשלום דמי הבראה, בתשלום פיצויי פיטורים – ומה לא?! בקרוב אף בנשיאת תשלום ימי המחלה של אבות בחופשת לידה.
הכשרות ולימודים
עובדים רבים נשלחים להכשרות, השתלמויות ולימודים על-חשבון מקום העבודה. למשל, עובד עם רשיון רגיל נדרש לערוך קורס לרשיון על אוטובוס והמעסיק נושא בתשלום ההכשרה. עובדת מחקר שנשלחת ללימודי תואר שני על-חשבון העבודה ועוד.
עובדים אלו נהנים כתוצאה מהלימודים או ההכשרה. לעובד הראשון, הנהג, יש כעת רשיון לנהיגה באוטובוס, בו יוכל להשתמש בכל עבודה. ועובדת המחקר, לה יש תואר שני והתמקצעות – ללא ספק נכס שישמש אותה בהמשך. כעת, אם עובדים אלו עוזבים תוך זמן קצר לאחר סיום לימודיהם או שהמעסיק נאלץ לפטר אותם עקב התנהגות בלתי הולמת (לדוגמא, העובד התחיל לאחר על-בסיס קבוע, “זורק” במהלך עבודתו וכו’), המעסיק ששילם נפגע. הוא אינו נהנה מפירות השקעתו.
במקרים כאלו בתי הדין מתירים לנכות את עלות ההכשרה/הלימודים ומעסיקים מקבלים את הכסף שהשקיעו חזרה.
ההמלצות שלנו:
- להחתים את העובדים היוצאים להכשרה/לימודים על כתב התחייבות הקובע החזר כספי במידה והעובד אינו משלים תקופת עבודה לאחר סיום ההכשרה/הלימודים.
- לשמור תיעוד אודות גובה ההכשרה/הלימודים – שכן ההחזר למעסיק יהיה בהתאם לעלות ההכשרה האמיתית.
- לתעד התנהגות בלתי הולמת של עובד, במידה ונראה כי כוונתו שיפוטר (במקום להתפטר) מבלי שייאלץ להחזיר את עלות הכשרתו.
- יש לקחת בחשבון, כי במידה ומדובר בהכשרה פנימית רגילה, חפיפה, גם אם היא מורחבת, לא ניתן יהיה לחייב את העובד בהחזרת עלותה. כאן כבר מדובר ב”הכשרה” שכל מעסיק נאלץ לשאת בה.
הפרת תנייה בהסכם העבודה
“חופש העיסוק” הינו מושג יסוד. כל אדם רשאי לעבוד היכן שירצה ומתי שירצה. אבל בעצם, זה לא כל-כך מדויק. כך קרה לעובד, אורי ליפשיץ, שעבד כטייס והתחייב שלא לעבוד משך 36 חודשים בשום חברה אחרת, ללא הסכמת מעסיקתו. אלא שמר ליפשיץ, שזכה כתוצאה מהתחייבותו זו בהכשרה יקרה ואיכותית, דווקא סבר כי חופש העיסוק שלו גובר, והחל לעבוד בחברה מתחרה כבר לאחר שנה אחת.
מר ליפשיץ פוטר לאחר שהתגלה כי הפר את התחייבותו שלא לעבוד במקום עבודה אחר ונתבע על-ידי מעסיקתו לשעבר להשיב את עלות ההכשרה.
ובית הדין – הוא הסכים עם המעסיקה: אמנם חופש העיסוק הוא עניין חשוב ומהותי, אך מותר להגבילו במידה. כאן, למשל, יכול היה מר ליפשיץ לעבוד בחברות אחרות, אך לא בזו המתחרה. מאחר ומר ליפשיץ הפר את התחייבותו בהסכם העבודה ועבד בחברה מתחרה מבלי לקבל רשות, הוא נדרש להשיב למעסיקתו לשעבר את עלות ההכשרה.
ההמלצות שלנו:
- ככל שיש תנייה חשובה, כמו למשל הגבלת עיסוק, יש להבהיר אותה במפורש בהסכם העבודה ולוודא כי היא מידתית. במידה והיא תהיה גורפת מדי, היא לא תתפוס.
- לציין, במידה ואותו עובד מקבל הטבה בתמורה לתניות המגבילות, מהו שווי אותה ההטבה, על מנת שהעובד ידע לגבי מה הוא מתחייב.
קנסות והחזרים על נזקים
בהתאם לחוק הגנת השכר, קיימת רשימה “סגורה” של כספים שמותר לנכות משכרו של עובד. המדובר בניכוי מס במקור, הפרשות פנסיוניות וכדומה.
אך מה קורה אם עובד גרם נזק לרכב בעבודה? נסע במהירות לא מותרת וקיבל קנס שהגיע לעבודה לתשלום? אם הוא שבר את הטלפון הסלולרי? או איבד את המחשב הנייד?
ובכן, כאן העניינים אינם פשוטים ופעמים רבות המעסיק סופג את הנזקים.
אך גם בעניינים מסוג זה, יש מה לעשות ודרך לחייב את העובד בנזקים שגרם.
ההמלצות שלנו:
- יש להחתים את העובד על כתב הסכמה ספציפי לניכוי כספים אם כתוצאה מגרימת נזקים לרכב / קנסות / עבירות תנועה / נזקים לסלולרי וכיו”ב נזקים.
- מומלץ אף להכניס לתוך הסכם העבודה הסכמה כזו.
- אם מדובר בניכוי מהשכר (ולא החזר של העובד בדיעבד), ניתן לנכות לכל היותר 25% מגובה השכר, אחרת תהיו אתם חשופים לקנסות.
- במידה ומסתיימים יחסי העבודה, מותר לנכות מהשכר האחרון את כל החובות שנותרו לעובד, גם אם המדובר בחובות העולים על 25% מהשכר.
