מה קורה כשהמעסיק מגלה שבמשך תקופה ארוכה שילם לעובד משכורת ביתר? האם הוא זכאי לדרוש מהעובד להשיב לו את העודפים או לנכות אותם משכרו? האם לעובד עומדת הגנה כלשהי? עו”ד שרון פוקס מנסה לטוות פיתרון לבעיה עדינה.
לא אחת קורה, שעובד מגלה בדיעבד ורק לאחר פניית המעסיק אליו כי במשך תקופה ארוכה שולמה לו משכורתו ביתר, לרוב כתוצאה של טעות מצד המעסיק. הסיבות לכך שונות וכוללות, בין השאר, סיווג שגוי של עובד, יחוס דרגה שגוי, יישום לא נכון של הסכמים קיבוציים ועוד.
העובד עצמו, במקרים רבים, כלל אינו מודע לטעות ומאמין בתום לב כי הוא מקבל את משכורתו כדין. יתרה מכך: אם השכר ביתר שולם במשך תקופה ארוכה הרי שנוצרה אצלו הסתמכות על השכר לקיומו ולקיום משפחתו. אם יתבע העובד על ידי מעסיקו בבית הדין להשיב את ששולם לו ביתר, הוא עשוי למצוא עצמו לעיתים בפני משבר כלכלי.
האם בכלל רשאי המעסיק להשיב לעצמו את המעות האבודות? ואם כן, איך?
ניכוי מותר
ככלל, אין המעסיק רשאי לנכות ממשכורתו של העובד סכומים השנויים במחלוקת בין הצדדים. חוק הגנת השכר מגדיר את הסכומים המותרים לניכוי, ביניהם ניכויי חובה או רשות על פי חוק; תרומות, בהסכמה בכתב של העובד; דמי חבר בארגון העובדים שהעובד חבר בו; תשלומים שוטפים לקופות גמל וכו’. כמו כן, כאשר העובד מפסיק את עבודתו אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות ממשכורתו האחרונה יתרת חוב, לרבות מקדמות שהעובד חייב לו.
כוונת המילים “יתרת חוב, לרבות מקדמות” היא לסכום קצוב ומוכח, או שאינו שנוי במחלוקת. המחוקק מנע מהמעביד לעשות דין לעצמו ולהחליט מה חייב לו העובד כמה חייב, ומדוע חייב ולנכות ממשכורתו על פי הישר בעיניו. באם סבור המעסיק כי נותרו לעובד “יתרות-חוב”, עליו להגיש תביעה או לטעון לקיזוז ולהוכיח את טענתו.
השבה – צודקת או לא?
על פי דיני ההשבה, משקיבל העובד הטבה שמקורה בטעות ולא על פי זכות, עומדת למעסיק הזכות להשבה. עם זאת, יש לבדוק האם קיימות “נסיבות אחרות” ההופכות את ההשבה ל”בלתי צודקת”.
השבה “בלתי צודקת” נבחנת בשני פנים:
האחד הוא בבחינת הגורמים שהביאו להתעשרותו של העובד שלא כדין ועד כמה הם נעוצים בכל אחד מהצדדים.
השני הוא מהן ההשלכות שתהיינה להשבה על העובד, ובכלל זה עד כמה הסתמך העובד על ה”טעות” ועד כמה בלתי הפיכה הסתמכותו זו: יתכן מצב בו השבת הסכום ששולם ביתר תעמיד את העובד ואת משפחתו במצב כלכלי קשה, ובמקרים מסוימים אף תחבל בהתחייבויות – נוכחיות ועתידיות – שנתנו לצדדים שלישיים.
על רשלנות וחוסר תום לב
ההחלטה על השבת הכסף תיקח בחשבון הן את מידת רשלנותו של המעסיק, שבפרק זמן ארוך לא גילה את טעותו, והן את חוסר תום ליבו של העובד, אם היה כזה, בקבלו את התשלום.
כך לדוגמא, אם יתגלה שמקור הטעות נעוץ בהצהרת עובד שגויה שניתנה במודע, באשר למעמדו, השכלתו וכדומה, הרי שאז ההשבה תהיה צודקת. מאידך, אם לא הוכחה תרומת העובד לטעות, אזי כל דרישה להשבת הכסף כפופה לשיקול דעת בנסיבות העניין. על פי הפסיקה, הסתמכות על תשלום שהתקבל בתום לב – מהווה הצדקה לאי השבתו.
גם אם נתגלה מקרה של תשלום משכורת ביתר, העובד אינו צריך לחשוש שמא ידו הארוכה של המעסיק תישלח לכיסו והוא ימצא עצמו אנוס להשיב את שאין לו. לעובד, כל עוד תום ליבו עמו, עומדת האפשרות להתגונן בטענה להשבה בלתי צודקת. אולם שאלה לא פחות חשובה היא, האם בהתמשכותה של הטעות הפכה זו לנוהג המקנה לעובד זכות? האם בהסתמכותו עליה קנה לו העובד זכות להמשיך וליהנות מהטעות? נראה כי לאור דיני ההשבה וחוק החוזים, יש להשיב על כך בשלילה .
מאת: שרון פוקס – עו”ד בדיני עבודה ובמשפט אזרחי.
מנהל פורום הרעת תנאים באתר Lawguide.
www.sfuchs-law.com
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
