עובד שפוטר מעבודתו, החל לעבוד בעסק מתחרה, למרות שחתם על כתב התחייבות להעדר תחרות. המעסיק ביקש למנוע זאת. ביה”ד לעבודה דחה את בקשתו..
בתביעה, שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טענה החברה, אשר עוסקת בשיווק מערכות סולאריות בצרפת, כי עובד שפיטרה הקים עסק חדש, אשר עושה שימוש בשיטות העבודה שהיא עצמה פיתחה, תוך הפרת הסוד המסחרי שלה.
עוד טענה, כי העובד נטל ממנה רשימת לקוחות והפר את חובות תום הלב והאמון בהן הוא חב כלפיה מכח כתב התחייבות עליו חתם- בו התחייב שלא לעבוד בעסק מתחרה. לסיום, טענה, כי העובד עבר אצלה הכשרה מקצועית ויקרה, המהווה גם היא, סוד מסחרי.
העובד הכחיש את טענות החברה. לטענתו, אין להגביל את עיסוקו. זאת, מפני שלא הוכח קיומו של אינטרס לגיטימי של החברה אשר ראוי להגנה ומצדיק פגיעה בחופש העיסוק שלו.
לדבריו, הוא אינו בעליו של העסק החדש אלא שכיר בלבד. הוא ציין כי בין התובעת לעסק החדש אין חפיפה- הספקים שונים, בעלי המקצועות שונים ואף שיטות העבודה שונות. לבסוף טען, כי כתב ההתחייבות עליו חתם חסר תוקף מפני שסעיף אי-התחרות בו אינו מוגבל בזמן.
רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם גלום בה יתרון
בפתח דבריה ציינה השופטת קרן כהן, כי הזכות לחופש העיסוק היא זכות יסוד אך היא אינה מוחלטת, ולעיתים יש צורך לאזן בין זכות זו לזכויות מוגנות אחרות, כגון הזכות לקניין רוחני.
השופטת קבעה, כי החברה לא הצביעה על שיטות עבודה ייחודיות המצויות בידיעתה הבלעדית ולא הוכיחה כי נקטה אמצעים סבירים על מנת לשמור על סודיותן.
כמו כן, נקבע כי החברה לא הצביעה על רשימת לקוחות ספציפית המהווה סוד מסחרי. לדבריה, הענף בו עוסקת החברה הוא ענף בעל לקוחות רבים וניתן לאתרם ללא מאמץ, שכן פרטיהם גלויים לכל.
“הידע והנסיון שעובד רוכש במהלך עבודתו הופכים לחלק מכישוריו הכלליים והוא רשאי לעשות בהם שימוש כל עוד אינו עושה שימוש בסוד מסחרי השייך למעסיק הקודם” כתבה השופטת.
עוד היא ציינה, כי פרט לידע ונסיון שצבר הנתבע לא הוכח שניתנה לו הכשרה מיוחדת על ידי התובעת.
לסיום קביעתה, ציינה השופטת כי לא שוכנעה כי הדרך היחידה להגן על האינטרסים של התובעת היא בהגבלת עיסוקו של הנתבע, במיוחד כאשר עומדת לה האפשרות לתבוע סעד חלופי בדמות פיצויי כספי.
סעיף הגבלת עיסוק- לא מונע בהכרח מעבר למתחרה
עו”ד אסף אוסלקה, העוסק בתחום דיני העבודה, מציין כי “חשוב שעובדים ידעו, שחתימה על סעיף הגבלת תחרות בחוזה לא מקנה למעסיק הגנה אוטומטית ומוחלטת מתחרות מצד עובדיו”.
הוא מסביר, כי “ההחלטה מהווה התפתחות טבעית של הלכה, הידועה בשם ‘צק פוינט’, בה ניתנו הכללים להגבלת חופש העיסוק של העובד. פעולה כזו צריכה להיעשות על ידי המעביד במשורה ובהתאם לכללים אלה”.
“לכן, גם עובדים שחתמו על סעיף הגבלת עיסוק רשאים בכל זאת לעבור בחברה מתחרה, אם הם עושים זאת בתום לב וכאשר למעביד אין סוד מסחרי בר-הגנה”.
באדיבות אתר פסקדין – אתר המשפט הישראלי.
www.psakdin.co.il
