בית הדין האזורי לעבודה פסק בעניינה של רותי קרן, עורכת ומגישת תוכניות ברשת א’ של רשות השידור מאז שנות התשעים, שהועסקה כפרילנסרית והוכרה לאחר עשר שנים כעובדת הרשות.
אשר להיקף משרתה של התובעת, קבע בית הדין כי אין ספק שהתובעת השקיעה שעות עבודה רבות בהכנת התוכניות שבאחריותה, כאשר מהראיות עלה שהיא התמסרה למלאכת איסוף המידע והכנת התוכניות ללא גבול, ואף השקיעה זמן ומשאבים בצדדים הלוגיסטיים של עריכת התוכניות כגון הסעת מרואיינים ודאגה לכיבוד קל. עם זאת, למרות שגם הרשות מסכימה שמדובר בתכניות ברמה גבוהה – היקף המשרה אינו נקבע על פי איכות העבודה. זאת, שכן מהשוואת היקף המשרה של התובעת עם זה של שתי עובדות אחרות, עלה כי בגין היקף המשרה שנטען על ידה (80%) נדרשות העובדות לבצע מטלות נוספות שהתובעת לא ביצעה. כמו כן, כמעסיקה וכגורם המקצועי רשאית רשות השידור לקבוע את היקף המשרה של עובדיה, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה.
עם זאת, קבע בית הדין כי לא ניתן לקבל גם את טענת הרשות בנוגע להיקף משרתה של התובעת, שהיה לטענתה 25% בלבד ויש לגזור את היקף משרתה של התובעת מזה של עובדת אחרת שביצעה תפקיד זהה. בסופו של דבר הסיק בית הדין כי היקף המשרה של התובעת בגין הכנת שתי תוכניות בחודש היה 42.5% משרה אולם הדגיש כי אין בקביעה זו כדי לגרוע מסמכות הרשות לשנות בעתיד את היקף המשרה של התובעת בהתאם לפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה ולמגבלות החלות עליה על פי כל דין.
ראשית, נקבע, כי למרות שהתובעת עתרה להפרשים החל מתחילת עבודתה, הרי שבפועל התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שלפני שנת 1996 בהתחשב לפסק הדין הקודם שניתן בעניין התובעת.
עוד קבע בית הדין כי בתחשיב התובעת בנוגע לסכומים המגיעים לה לטענתה נפלו טעויות שונות המונעות את קבלתו. כך, התחשיב התבסס על נתונים שנלקחו מתלוש שכר של עובד קבוע המשמש בתפקיד עורך תוכניות בהיקף של 75% משרה, ולמרות שנמצא כי התובעת אכן הסיעה מרואיינים מיוזמתה ונשאה בעלויות כיבוד ושתיה מבלי שנדרשה לכך – הטענה הייתה כללית ובלתי מכומתת.
כמו כן, התובעת לא פרטה היכן היא מתגוררת ומהם הסכומים להם היא זכאית בגין נסיעה לעבודה, מה גם שמרבית עבודתה נעשתה כאמור מביתה.
לאור האמור, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לדמי נסיעה או להחזר הוצאות רכב.
עוד קבע בית הדין כי משוברי התשלום שהציגה התובעת עולה כי נפלו טעויות שונות בתחשיב שהציגה באשר להיקף עבודתה, וכי תכניות “ספיישל” שהכינה לא מצאו ביטוי בתחשיבים ועל כן אין להתייחס אליהן. על סמך האמור קבע בית הדין כי התובעת תהיה זכאית להפרשי שכר בסך 36,201 ₪. בנוגע לתביעה ברכיב של דמי גמולים לקרן פנסיה וקרן השתלמות, קבע בית הדין כי התובעת אינה זכאית לפנסיה תקציבית לאור המסקנה לעיל לפיה אינה עובדת קבועה ברשות ומשכך לא חל עליה חוק שירות המדינה (גימלאות).
עם זאת, סבר בית הדין כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרנות אלו מאחר שהשכר ששולם לה נפל מהשכר ששולם לעובדי הרשות ולכן אין לראות בסכומים שגולמו לתובעת ככוללים את כלל הזכויות הסוציאליות. בנוסף, העובדה שלא נפתחו לתובעת קרן פנסיה וקרן השתלמות אין פירושה כי היא אינה זכאית לביצוע ההפרשות.
www.pador.co.il .
