דיני עבודה

רשות השידור תשלם סך של 57,000 ש”ח למגישת רדיו פרילנסרית

admin
מאת admin

lawpubבית הדין האזורי לעבודה פסק בעניינה של רותי קרן, עורכת ומגישת תוכניות ברשת א’ של רשות השידור מאז שנות התשעים, שהועסקה כפרילנסרית והוכרה לאחר עשר שנים כעובדת הרשות.

נקבע כי קרן, המגישה כיום את התוכניות “מילים שמנסות לגעת” ו”בסימן קריאה”, אינה נחשבת ל”עובדה קבועה” של הרשות וכי היקף משרתה עבור שתי התוכניות הוא 42.5%. בהתאם לכך, חישב בית הדין את זכאותה לתשלומים שונים, לרבות הפרשי שכר, שהסתכמו בכ- 57,000 ש”ח.
התובעת הועסקה ברשות השידור החל מאמצע שנות התשעים כעורכת ומגישת תוכניות ברשת א’. בהתאם לנהוג ברשות, הוגדרה התובעת באותה תקופה כ”משתתפת חופשית” (פרילנסרית) ושכרה שולם באופן קבלני באמצעות שוברי תשלום כנגד תכניות שערכה והגישה. במהלך השנים ערכה התובעת והגישה תכניות שונות בתחום האומנות והספרות כגון “מילים שמנסות לגעת”, “בסימן קריאה” “מבוקר עד ערב”, “חמישי באמצע” ועוד. בשנת 2003 נדרשה התובעת לחתום על חוזה עבודה אולם סירבה בנימוק שדובר בחוזה למשימה חולפת ולא במשרה בתקן קבוע. חודשיים לאחר מכן הגישו מספר עובדי רשות השידור, ובהם התובעת, תביעה לבית הדין לעבודה בנושא מתכונת העסקתם, שבסופה הכירה הרשות בתובעת כעובדת והוסכם כי התובעת תהא רשאית להגיש תביעה כספית – היא התביעה דנן.
עניינה של התביעה בקביעת מעמדה של התובעת כעובדת קבועה, היקף משרתה והשאלה האם כתוצאה מההכרה בה כעובדת היא זכאית להפרשי שכר שונים. לטענת התובעת, השכר ששולם לה נפל בהרבה מהשכר הראוי, מאחר שהשקיעה שעות רבות לשם עריכת תוכניות הספרות שבאחריותה וכן עסקה בהכנת תוכניות מיוחדות (“ספיישלים”), עבודה שארכה שעות רבות והצריכה השקעה מוגברת. לפיכך, לטענתה, יש לראות בה כמי שעבדה בהיקף משרה מלא או לכל הפחות 80% משרה. רשות השידור לעומת זאת, סברה כי היקף המשרה של התובעת הוא רבע משרה בלבד.
בית הדין קבע:
כב’ השופטת ד’ ויסמן קבעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. תחילה, קבע בית הדין כי לא ניתן להכיר בתובעת כעובדת קבועה של הרשות, היות ואין חולק כי לא נקלטה לעבודה בהתאם לכללים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים), החלים על רשות השידור מכוח סעיף 24 לחוק רשות השידור.

אשר להיקף משרתה של התובעת, קבע בית הדין כי אין ספק שהתובעת השקיעה שעות עבודה רבות בהכנת התוכניות שבאחריותה, כאשר מהראיות עלה שהיא התמסרה למלאכת איסוף המידע והכנת התוכניות ללא גבול, ואף השקיעה זמן ומשאבים בצדדים הלוגיסטיים של עריכת התוכניות כגון הסעת מרואיינים ודאגה לכיבוד קל. עם זאת, למרות שגם הרשות מסכימה שמדובר בתכניות ברמה גבוהה – היקף המשרה אינו נקבע על פי איכות העבודה. זאת, שכן מהשוואת היקף המשרה של התובעת עם זה של שתי עובדות אחרות, עלה כי בגין היקף המשרה שנטען על ידה (80%) נדרשות העובדות לבצע מטלות נוספות שהתובעת לא ביצעה. כמו כן, כמעסיקה וכגורם המקצועי רשאית רשות השידור לקבוע את היקף המשרה של עובדיה, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה.

מלבד זאת, סבר בית הדין כי יש לתת את הדעת לכך שבמשך שנים פעלו שני הצדדים בהנחה כי התובעת היא “משתתפת חופשית” ולכן נושא שעות העבודה לא היה בפיקוח ומעקב, הגם שחלק גדול מהעבודה אף ביצעה התובעת מביתה. לפיכך, התובעת אינה יכולה לדרוש כי הרשות תשלם לה עבור עבודה בסטנדרטים לא מקובלים, בייחוד מקום בו מדובר בגוף ציבורי.
עם זאת, קבע בית הדין כי לא ניתן לקבל גם את טענת הרשות בנוגע להיקף משרתה של התובעת, שהיה לטענתה 25% בלבד ויש לגזור את היקף משרתה של התובעת מזה של עובדת אחרת שביצעה תפקיד זהה. בסופו של דבר הסיק בית הדין כי היקף המשרה של התובעת בגין הכנת שתי תוכניות בחודש היה 42.5% משרה אולם הדגיש כי אין בקביעה זו כדי לגרוע מסמכות הרשות לשנות בעתיד את היקף המשרה של התובעת בהתאם לפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה ולמגבלות החלות עליה על פי כל דין.
מכאן, פנה בית הדין לשאלת חישוב הפרשי השכר המגיעים לתובעת.
ראשית, נקבע, כי למרות שהתובעת עתרה להפרשים החל מתחילת עבודתה, הרי שבפועל התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שלפני שנת 1996 בהתחשב לפסק הדין הקודם שניתן בעניין התובעת.
עוד קבע בית הדין כי בתחשיב התובעת בנוגע לסכומים המגיעים לה לטענתה נפלו טעויות שונות המונעות את קבלתו. כך, התחשיב התבסס על נתונים שנלקחו מתלוש שכר של עובד קבוע המשמש בתפקיד עורך תוכניות בהיקף של 75% משרה, ולמרות שנמצא כי התובעת אכן הסיעה מרואיינים מיוזמתה ונשאה בעלויות כיבוד ושתיה מבלי שנדרשה לכך – הטענה הייתה כללית ובלתי מכומתת.
כמו כן, התובעת לא פרטה היכן היא מתגוררת ומהם הסכומים להם היא זכאית בגין נסיעה לעבודה, מה גם שמרבית עבודתה נעשתה כאמור מביתה.
לאור האמור, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לדמי נסיעה או להחזר הוצאות רכב.

עוד קבע בית הדין כי משוברי התשלום שהציגה התובעת עולה כי נפלו טעויות שונות בתחשיב שהציגה באשר להיקף עבודתה, וכי תכניות “ספיישל” שהכינה לא מצאו ביטוי בתחשיבים ועל כן אין להתייחס אליהן. על סמך האמור קבע בית הדין כי התובעת תהיה זכאית להפרשי שכר בסך 36,201 ₪. בנוגע לתביעה ברכיב של דמי גמולים לקרן פנסיה וקרן השתלמות, קבע בית הדין כי התובעת אינה זכאית לפנסיה תקציבית לאור המסקנה לעיל לפיה אינה עובדת קבועה ברשות ומשכך לא חל עליה חוק שירות המדינה (גימלאות).
עם זאת, סבר בית הדין כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרנות אלו מאחר שהשכר ששולם לה נפל מהשכר ששולם לעובדי הרשות ולכן אין לראות בסכומים שגולמו לתובעת ככוללים את כלל הזכויות הסוציאליות. בנוסף, העובדה שלא נפתחו לתובעת קרן פנסיה וקרן השתלמות אין פירושה כי היא אינה זכאית לביצוע ההפרשות.

התביעה התקבלה חלקית. הוצהר כי היקף משרתה של התובעת במועד הגשת התביעה היה 42.5%. עוד נקבע  כי רשות השידור תזכה את התובעת ב-65 ימי חופשה וכן תשלם לה סך כולל של 57,325 ₪ בגין הפרשי שכר, פדיון הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ואי הפרשה לקרן השתלמות.
ניתן ביום 5.6.13 ע”י כב’ הש’ ד’ ויסמן (עבודה ת”א)

באדיבות פדאור – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.
www.pador.co.il .

על הכותב

admin

admin

www.oketz.co.il