פיצויי פיטורין לעובד המתפטר

תרחיש זה, הופך היום לפחות ופחות רלוונטי. הנושא של פיצויי פיטורים אינו עוד שחור ולבן, היינו עובד שפוטר זוכה לפיצויי פיטורים ועובד שהתפטר הולך בלא כלום. היום, כמעט תמיד ובכל מצב, העובד עוזב כשבאמתחתו פיצויי פיטורים ולכל הפחות כספי הפיצויים הצבורים לזכותו.

הכלל העקרוני עדיין קבוע – עובד שהתפטר, אלא אם כן זה מחמת בריאותו, טיפול בילד שנולד וכיו”ב אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עובד שפוטר, זכאי לפיצויי פיטורים בגובה חודש משכורת אחרונה (ע”פ רוב) במכפלת מספר השנים בהן עבד בעסק.

אלא שצו ההרחבה בנושא ההפרשות הפנסיוניות, החל על כלל עובדי המשק קובע:

פרט למקרים קיצוניים בהם נשללו פיצויי פיטוריו של עובד, עובד יעזוב את העבודה כשבידיו כספי הפיצויים שנצברו לזכותו.

היום, על כל מעסיק חלה החובה להפריש לעובד עבור צבירותיו הפנסיוניות – הן בגין רכיב התגמולים והן בגין פיצויי פיטוריו.
אם בעבר ההפרשות היו זניחות, כיום המדובר ב-10% הפרשות מעסיק, 5% מתוכן עבור פיצויי פיטורים.
ב-2014, השיעורים יעלו אף יותר והמעסיק יפריש מידי חודש 12% משכר העובד – 6% בגין תגמולים ו-6% בגין פיצויים.

עובד שעוזב – מכל סיבה שהיא, גם אם מצא עבודה אחרת שמעניינת יותר או מכניסה יותר, זכאי לקבל את כלל פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותו.

ההפרשות הקיימות היום, ובמיוחד אלו שתכנסנה לתוקף ב-2014, מכסות סכומים משמעותיים מפיצויי הפיטורים – כדי 72% מפיצויים אלו.

מכאן, שעובד שעוזב מכל סיבה שיש לו, יזכה בכל מקרה ב-72% מפיצויי הפיטורים. עובד שיפוטר, יזכה להשלמה של 28% הפיצויים הנותרים.

במצב דברים זה – כדאי למעסיקים לשקול, אם להפעיל את “סעיף 14” לחוק פיצויי פיטורים, היינו להשלים עוד 2.33% הפרשות בגין פיצויי פיטורים מידי חודש, כאשר במקרה בו העובד עוזב, הוא לא זכאי לכל השלמה, אלא רק לקבל את סכום הפיצויים שנצבר לזכותו. באופן זה, אם נניח שעובד התחיל עם משכורת של 5,000 ₪ ועם השנים משכורתו עלתה הדרגתית ועומדת על 9,000 ₪. החלת סעיף 14, משמעה שהכספים שהופרשו עבור העובד יכסו את מלוא פיצויי פיטוריו, והמעסיק לא יזדקק להשלמת פיצויי הפיטורים עבור כל השנים על בסיס המשכורת האחרונה.

קיימים גם היום, ענפי עיסוק לא מעטים, הקובעים ממילא הפרשות פנסיוניות מיטיבות וגבוהות, בהן מחויבים המעסיקים.
בענפים אלו, נקבעת כברירת מחדל, החלתו של “סעיף 14” לחוק – היינו הפרשה מלאה של פיצויי פיטורים, כאשר עובד בין אם הוא מפוטר ובין אם הוא מתפטר זכאי לכספים. המעסיק מאידך, משלם בכל מקרה, אך אין לו צורך בעריכת השלמות יקרות בעת פיטורים ובבזבוז כספים ניכר של העסקת עובד שאינו יעיל עבורו, רק משום שהוא שוקל את הפיצויים הניכרים שיהיה עליו לשלם לאותו עובד.

צו ההרחבה המקיף ביותר במשק בנושא הפנסיוני (מעבר לצו הכללי) הוא צו ההרחבה בתעשייה.
הצו חל על כל עובדי התעשייה, ומחייב את המעסיק להפריש בין היתר בין 6% ל 8.33% בגין פיצויי פיטורים, כאשר העובד זוכה בכספים בין אם הוא מפוטר ובין אם הוא מתפטר.

בנוסף לצו זה ישנן הטבות פנסיוניות בענפים רבים: ענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, הניקיון והתחזוקה, מורי הדרך, המוסכים, הבניה ועוד.

בכל מקרה, חלותם של צווי ההרחבה הינה מורכבת, ומומלץ לבחון אותם באמצעות עורך דין לדיני עבודה.

עולה, אם כן, כי הן מכוח צו ההרחבה החל על כלל המעסיקים והעובדים במשק, והן מכוח צווי ההרחבה הענפיים – יותר ויותר עובדים יזכו לעזוב את מקום העבודה כשכספי הפיצויים בידם. לטוב ולרע, זו המגמה, כאשר אם בעבר שללתם החלתו של “סעיף 14” – נראה כי כיום זהו פתרון מומלץ שעשוי לחסוך לכם הוצאת כספים מרוכזת עם סיום היחסים ואף לחסוך כספים ומאבקי כוחות עם עובדים שאתם מבקשים לפטר – ועד היום כספי הפיצויים היו חסם לכך.

---

מאת: עו”ד שרון רוזנבלט, מומחית במשפט העבודה ובעלת משרד עורכי דין רוזנבלט ושות’, שהינו מוביל ובעל מוניטין בתחומו.
www.rozenblat-law.co.il