בלהט הרגע, ביקשה אחות במרכז סיעודי כי לא ישבצו אותה יותר למשמרות, אך חזרה בה כעבור מספר ימים. המעסיק טען כי העזיבה הפתאומית הסבה לו נזק, וביקש פיצוי של כ-22 אלף שקל, אולם העובדת טענה, כי היא זכאית לפיצויי פיטורים. מי יפצה את מי?
בעקבות מחלוקת שנתגלעה בין אחות למנהלת הסיעוד במרכז סיעודי בו עבדה במשך 8 שנים, מסרה העובדת את כרטיס העובד שלה וביקשה שלא לשבצה עוד למשמרות.
המרכז הסיעודי ראה בעזיבה המיידית של האחות את התפטרותה, ובתביעה שהגיש נגדה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טען כי נהגה בחוסר אחריות, שכן בשל העזיבה נאלץ למצוא בהתראה קצרה אחות חליפית מקבלן פרטי בעלות גבוהה, וכי האחות לא ביצעה חפיפה מסודרת ופגעה בתדמית המרכז בעיני משפחות המטופלים.
משכך ביקש פיצוי של 7,130 שקלים עבור שכירת האחות המחליפה, ו 15 אלף שקל נוספים בגין גרימת נזק תדמיתי.
האחות מצידה טענה, כי באותה משמרת הייתה נסערת מאוד, וכי החזרת הכרטיס הייתה מעשה אימפולסיבי. היא הוסיפה, כי כלל לא התכוונה להתפטר, וכי הסיבה שביקשה לא לשבץ אותה למשמרות, הייתה כי חשה ברע. לטענתה, היא העבירה למרכז אישורי מחלה וביקשה לשבץ אותה למשמרות הבאות, אך בקשתה סורבה.
לפיכך, טענה האחות, כי למעשה היא זו שפוטרה, ובתביעה נגדית שהגישה, ביקשה לקבל פיצויי פיטורים בסך 36,000 שקל, תמורת הודעה מוקדמת בסך 4,500 שקל וזכויות סוציאליות נוספות.
זלזול וחוסר אחריות
השופטת ד”ר אריאלה גילצר- כץ קיבלה חלקית הן את התביעה העיקרית והן את התביעה הנגדית.
נקבע כי למרכז הסיעודי נגרם נזק ישיר מהעזיבה הפתאומית של האחות, אשר נהגה בזלזול והפרה את אחריותה הן כלפי החולים חסרי הישע והן כלפי מעבידיה, תוך פגיעה בשמם הטוב, באשר הותירו מחלקה סיעודית בחסר של כוח אדם.
השופטת הוסיפה, כי אישורי המחלה שהציגה האחות היו רטרואקטיביים, כך שנראה שהוציאה אותם רק לאחר שהתעורר בה החשש שתפסיד את פיצויי הפיטורים, וכי לצערה, ידם של הרופאים קלה בדבר ועובדים רבים מנצלים זאת.
עם זאת, נפסק כי מאחר שהאחות חזרה בה, יש לקבוע כי היא פוטרה מהעבודה בשל הפרת משמעת חמורה, ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בשיעור מופחת של 50%.
לעניין הפיצוי לו זכאי המרכז, נפסק כי טענתו לנזק תדמיתי לא הוכחה אך עם זאת תשלם לו האחות 7,130 שקלים בגין שכירת אחות חלופית. בתביעה הנגדית נפסק, כי המרכז ישלם לאחות 24 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שצברה.
לבסוף נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
עו”ד גלעד לשם, העוסק בתחום דיני העבודה, מסביר כי “ההלכה בעניין זה הינה, כי עובד לא ‘ייתפס’ בשעת כעסו ובשל כך יפסיד את פיצויי הפיטורין”. לטעמו, “למרות שלא צוין הדבר בפסק הדין עצמו, בעת פסיקת הפיצויים, נלקחה בחשבון התקופה הארוכה של 8 שנים בהם הועסקה העובדת אצל המעביד. “
“יחד עם זאת”, ממשיך עו”ד לשם, “ככל שנגרמו נזקים למעביד עקב התנהגותו הלקויה של העובד, יש מקום לפצותו, בין השאר כדי שלא לתת לגיטימציה להתנהגות כזו, כך שעובדים לא יחשבו שהם יכולים בכל עת לחזור בהם מהתנהגות בלתי הולמת, בטענה כי נבעה מכעס רגעי”.
מאת: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
