רופאים רבים בבתי החולים של הכללית מסרבים להחתים שעוני נוכחות בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בנובמבר 2011 בתום הסכסוך הקשה שפרץ באותה שנה. בעקבות זאת, נעתר ביה”ד לעבודה לבקשת הכללית לחייב את הרופאים לדווח על נוכחותם.
בתום הסכסוך הקשה בין המדינה, שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל, הגיעו הצדדים להסכם קיבוצי שנחתם בנובמבר 2011, אולם ועדי הרופאים שלא היו מרוצים מהוראות ההסכם, הגישו תביעות לביטולו, בטענה שההסתדרות הרפואית לא ייצגה אותם בצורה הוגנת. אחת מטענותיהם כלפי ההסכם נגעה לחיוב הרופאים בהסכם לדווח על נוכחותם בעבודה באמצעות טלפון או ע”י החתמת כרטיס נוכחות.
סעיף זה עורר מחלוקת קשה ורופאים רבים המועסקים בבתי החולים שניידר, השרון, מאיר ובילינסון וכן רופאים שעובדים בשירות המדינה, סירבו בכל תוקף לדווח על נוכחותם.
לפיכך, הגישה הכללית לביה”ד האזורי לעבודה בתל אביב בקשה נגד ההסתדרות, בה נתבקש ביה”ד להוציא תחת ידו שורת צווים, אשר יורו לרופאים, בין היתר, להחתים את שעון הנוכחות בהתאם לאמור בהסכם, ויצהירו כי אי החתמת שעון הנוכחות הינו בגדר שביתה ופעילות ארגונית אסורה. כן ביקשו, כי ביה”ד יורה להסתדרות הקיבוצית לפעול לקיומו המלא של ההסכם, בפרט בנושא החתמת שעון הנוכחות.
ההסתדרות הרפואית טענה מצידה, כי עשתה ככל יכולתה על מנת לגרום לרופאים לבצע את הוראות ההסכם, ובין השאר פנתה לרופאים בבקשה כי יחתימו את שעוני הנוכחות והפיצה חוברת הסברה בדבר הוראות ההסכם, אך פעולותיה לא נחלו הצלחה בקרב חלק מהרופאים, ולפיכך על הכללית לפעול באופן אישי כנגד הרופאים הסרבנים.
הוועדים חותרים תחת ההסכם- ההסתדרות לא אשמה
“לטעמנו, הסעדים המבוקשים על ידי שירותי בריאות כללית הם בגדר המובן מאליו, שכן שעה שנחתם הסכם קיבוצי אשר נרשם כדין וכל עוד הסכם זה עומד בתוקפו, הרי שאין צורך בהצהרות שיפוטיות בדבר החובה לקיימו, ואולם לא תמיד די במובן מאליו ולעיתים יש צורך ב”חיזוק” על ידי בין הדין”, כתב נשיא בית הדין, השופט מיכאל שפיצר וקבע כי בכך אי החתמת שעון הנוכחות ע”י חלק מהרופאים הינה פעולה ארגונית אסורה של ועדי הרופאים בבתי החולים, זאת בהתבסס על כך שועדי העובדים הם שהחליטו להתנגד נחרצות להחתמת
נפסק, כי הפעילות המאורגנת של ועדי הרופאים להפרת הוראות ההסכם אינה מתקבלת על הדעת, וחותרת תחתיו תוך פגיעה בהסתדרות הרפואית, בין היתר נוכח תביעותיהם לביטול ההסכם ועשיית דין עצמי באמצעות הנחיית הרופאים שלא לדווח על נוכחותם.
“עינינו הרואות אם כן כי מדובר בהליך אירגוני מובהק, ומכאן שרשאי בית הדין ליתן את הסעדים המבוקשים (…) אין מנוס מהושטת סעד במקרה דנן, שעה שמאות רופאים, בהנחיית הועדים, פועלים בניגוד להסכם הקיבוצי”, כתב הנשיא וקבע, כי לא ייתן סעדים נגד ההסתדרות עצמה, שכן זו פעלה כמיטב יכולתה להביא ליישום ההסכם, ויש להתחשב בה גם בשל ההליכים שהיא מנהלת מול הוועדים, סיטואציה אשר מקשה על אכיפת מרותה כלפיהם, מה גם שפעילות נוספת מצידה נגד הרופאים, עלולה להביא דווקא להחרפת המצב המתוח ממילא.
לפיכך ניתן צו הצהרתי המחייב את הרופאים בדיווח הנוכחות בהתאם להוראות ההסכם. לא נפסקו הוצאות היות ומדובר בסכסוך קיבוצי.
לפסק הדין בעניין שירותי בריאות כללית נ’ ההסתדרות הרפואית בישראל
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
