בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה עתירה של חנויות מכולת להורות לעיריית ת”א לכפות על הרשתות AM:PM וטיב טעם לסגור את סניפיהן בשבת, וקבע: הדרישה מנוגדת לחוק. בעתירה שהגישו עשרים וחמש חנויות מכולת בת”א כנגד הרשתות AM:PM טיב טעם ו ani time טענו, כי הרשתות מפעילות את עסקיהן גם ביום שבת, תוך הפרת החוק האוסר על כך. העותרים טענו, כי הינם בעלי עסקים מתחרים הסגורים בשבת, והפרת החוק ע”י המשיבות גורמת להם לנזקים כלכליים, כיוון שהצרכנים מעדיפים לקנות אצל המשיבות ביום שבת מאשר לקנות אצלם ביום חול.
כן טענו, כי העירייה נמנעת מלאכוף את החוקים הנוגעים לשמירה על יום המנוחה השבועי, ובכך מאפשרת למשיבות להשיג יתרון תחרותי. בנוסף טענו, כי סגירת הסניפים בשבת מתחייבת לאור ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את שמירת השבת, וכי הפעילות העסקית בשבת מהווה מטרד הפוגע באיכות חיי התושבים.
לפיכך, ביקשו כי ביהמ”ש יורה לעיריית ת”א לכפות על המשיבות לסגור את הסניפים הפועלים בשבת באמצעות שלילת רשיון העסק שלהן ונקיטת אמצעים פליליים כנגדן.
עיריית ת”א טענה מנגד, כי היא אוכפת את שמירת השבת בהתאם לשיקול דעתה המנהלי, וכי היא לא רשאית להשתמש בסנקציות הקבועות בחוק במטרה למנוע תחרות עסקית או כדי לשמור על קדושת השבת כיוון שאלו אינן מטרות החוק. כן טענה, כי חוק העזר האוסר על פתיחת עסקים בשבת מאפשר הטלת עיצומים כספיים בלבד, ועיצומים כאלה הוטלו על המשיבות.
מטרת החוק אינה שמירת השבת
סגנית הנשיאה השופטת אסתר קובו דחתה את העתירה. נקבע, כי בבסיס חוק רישוי עסקים עומד עקרון העל של חופש העיסוק של מי שפותח את בית העסק שלו בשבת, ובעת מתן רשיון העסק, העירייה אינה רשאית לשקול את השפעת פתיחת העסק בשבת על התחרות בשוק או על הכנסתו של אלמוני, אלא להיפך. ההתחשבות באלה, כך נקבע, תרוקן את החוק מתוכן, באשר נועד בראש ובראשונה להבטיח כי עסקים העומדים במטרותיו, יהיו זכאים לקבל רישיון עסק.
כן נקבע, כי מהות בקשת העותרים היא להגביל את התחרות בינם לבין המשיבות, ומטרה זו זרה לחלוטין לחוק ואינה עולה בקנה אחד עם הרציונאל העומד בבסיסו. כך למשל, שמירת השבת, אינה מנויה בין מטרותיו, שכן במהותו אינו קשור להסדרת ענייני דת ומדינה והחלטת העירייה אם לנקוט בצעדים כנגד עסקים הפועלים בשבת אינה יכולה לנבוע משיקולי דת.
נפסק, כי העותרים לא הוכיחו כי פעילות המשיבות בשבת מהווה מטרד לתושבים או פוגעת באיכות חייהם, וכי ביצוע אכיפה סלקטיבית בין עסקים, הוא במסגרת סמכותה של העירייה.
השופטת ציינה, כי בבואו של ביהמ”ש להתערב במדינייות האכיפה הננקטת ע”י הרשות עליו לעשות זאת בריסון משפטי במיוחד בעניינים המצויים בליבה של מחלוקת פוליטית וציבורית.
לבסוף נקבע, כי העותרים ישלמו 75,000 שקל הוצאות רק לעיריית תל אביב ולא ליתר המשיבות.
לפסק הדין בעניין יעקב ברמן ואח’ נגד עיריית ת”א ואח’
אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
