ביום 19.12.2011 דחה ביה”ד האזורי לעבודה, בראשות השופטת ד”ר אריאלה גילצר – כץ (על”ח (ת”א-יפו) 3741-04-11) את תביעתה של גב’ אסתר סרור (להלן: “המבוטחת”) נגד לשכת שרות התעסוקה (להלן “הלשכה”) שהפנתה אותה כדורשת עבודה, למקום עבודה שבו מתבצעת עבודה ללא הפרדה בין גברים לנשים.
עיקרי החוק
על פי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי, מובטל הוא מי שרשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבוד במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו, והלשכה לא הציעה לו עבודה כאמור. על פי סעיף 165 לחוק הביטוח הלאומי, עבודה מתאימה היא בין היתר: עבודה התואמת את מצבו הבריאותי ואת כושרו הגופני של המובטל, התואמת את הכשרתו המקצועית או את השכלתו, או עבודה מסוג העבודה העיקרית בה עבד בשלוש השנים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה.
רקע עובדתי
המבוטחת נמנית עם המגזר החרדי. היא טוענת כי נשלחה על ידי הלשכה למקומות עבודה שבהן מתבצעת עבודה ללא הפרדה בין גברים ונשים, והדבר מנוגד לאמונתה. בפועל, היא התקשרה למעסיקים ולא בדקה באופן אישי את מקומות העבודה. כלומר, לא עשתה מאמץ סביר ולא פעלה בתום לב לשם התאמה לעבודה שאליה הופנתה. לטענתה, היא היתה אמורה להישלח רק למקומות עבודה המכבדים את עיקרי אמונתה. שלילת הגמלה לדמי אבטלה עקב סירובה לעבוד בעבודות “מעורבות” פוגעת לטענתה בזכויותיה החוקתיות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עמדת שירות התעסוקה, שאין לו הסמכות לשקול שיקולים מלבד אלו המפורטים בחוק כאשר הוא מפנה מבוטח לעבודה.
דיון והחלטה
בית הדין הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות משני טעמים:
1.המבוטחת לא עשתה מאמץ סביר לבדוק אם באמת מקומות העבודה אינם תואמים את השקפת עולמה כיוון שלא התייצבה שם בעצמה.
2.סעיפי החוק מפרטים את הקריטריונים הרלוונטיים לעבודה מתאימה. לו חפץ המחוקק להוסיף קריטריונים נוספים הם היו מופיעים בו במפורש. הפרדה בין גברים לנשים במקום העבודה אינה כלולה בין הקריטריונים הרלוונטיים לעבודה מתאימה.
הנמקות נוספות שתוארו בפסק:
§ כיוון שהלשכה לא התחשבה באמונתה ומצפונה של המבוטחת , הרי לכל היותר לדעת ביה”ד, המבוטחת לא הופלתה לטובה, אך אין מדובר כלל באפליה לרעה.
§ “אף אם נורמה זו (נורמת ההפרדה – א.א.ח) מקובלת על המערערת אין משמעות הדבר כי נורמה זו מקובלת על יתר הנשים במגזר החרדי ובשום מקרה זו אינה הנורמה המקובלת על הציבור הישראלי ועל המשפט הישראלי”.
§ “בית הדין לא יתערב בהחלטות המשיב ככל שהן מידתיות, סבירות, נקיות משיקולים זרים ומהפליה. המערערת סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב מאחר והיא מפלה אותה ופוגעת בכבודה עקב ציווי דתה, אך כאמור לעיל התערבות בהחלטת המשיב תביא בהכרח להפליה ולפגיעה בכבודן של מחצית מהאוכלוסיה ולכך לא ייתן בית הדין את ידו”.
§ השופטת מנסה כוחה גם בציטוטים ופרשנות מעולם הראשונים וחכמי ישראל ומסקנתה (לפחות לדעתה ) היא כי: “אין בעיה של יחוד בין נשים לגברים ככל שהדבר נעשה לצורכי פרנסה” וכן : “”שמותר לאשה לצורך פרנסתה להישאר לבד עם עובד אחר במקום עבודה, בתנאים מסוימים”.
בסיכום: אין ספק כי נושא הסוגיה דנן הינו “להיט חם” ברחוב והתקשורת הישראליים כיום, והציבור החרדי שלא בטובתו מצוי בעין הסערה, וסופג כעסים ותסכולים שנצברו אצל רבים זה שנים. גם במשרדנו הנושא הבעיר וויכוחים רבים, והשתדלנו להביא את הפסק כלשונו ובצבעיו המקוריים.
בכל אופן, מעבר לעניין הבסיסי בו, לא טרחה המערערת כלל ללכת ולבחון את מקומות העבודה שהוצעו לה אלא פסלה אותם בברור טלפוני בלבד, הרי שקבלת הפסיקה כפשוטה עלולה שלא להיגמר רק בסוגיה זו, כי אם בשינוי מהותי של סדרי עולם וסטטוס קוו – (האם לטובה או אם לרעה – יבחר כל אחד לפי מצפונו!)
אורנה צח (גלרט) הינה רו”ח במשרד ארצי חיבה.
