החוק למניעת הטרדה מינית התשנ”ח – 1998 (להלן- “החוק”) נחשב עדין כחוק חדש ובית הדין הארצי טרם גיבש את עמדתו לגביה.
מטרת החוק לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, חירותו, פרטיותו וכדי לקדם שיוויון בין המינים. זה לא סוד, שבעבר, ולצערינו, כנראה שאף היום, מעבידים הטרידו מינית את עובדותיהן מתוך כוונה לקבל הנאה מינית ותוך פגיעה בכבודן ובחירותן של העובדות הכפופות להם ואשר סרות למרותם, ומצב זה מנע שילוב נשים בשוק העבודה ובוודאי פגע בשוויון בין המיניים.
המחוקק הגדיר בחוק מהו הטרדה מינית וקבע כי הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:
(1) סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו349- לחוק העונשין;
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
(6) הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה (א) עד (ו), בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:
(א) לקטין או לחסר ישע – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול ואם טרם מלאו לקטין 15 שנים – גם בלא ניצול יחסים כאמור, ובלבד שהמטריד אינו קטין;
(ב) למטופל, במסגרת טיפול נפשי או רפואי – תוך ניצול תלות של המטופל במטפל;
(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות.
(ד) לתלמיד בכיתה י”ב, או י”ד, שאינו קטין, תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
(ה) לתלמיד או לסטודנט, הלומד במוסד המקנה השכלה עיונית או מקצועית לבוגרים (בחוק זה – מוסד להשכלה לבוגרים), תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
(ו) למשתקם כהגדרתו בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הראת שעה), התשס”ז2007-, במסגרת תעסוקה – תוך ניצול יחסי מרות בתעסוקה או ניצול תלות.
(ב) התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה.
החוק אסר הטרדה מינית או התנכלות וקבע כי מדובר בעוולה אזרחית וכי ניתן לתבוע בגין הנזק סך של עד 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
עניינינו הטרדה מינית והתנכלות בין מעביד לעובד (זכר או נקבה) אשר נדונים במסגרת בית הדין לעבודה.
בבית הדין הארצי לעבודה היו חלוקים הדיעות לעניין מה התכוון המחוקק באשר קבע כי הפיצוי שניתן לקבוע לעובד/ת שנפגע הינו עד לסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
הנשיא דאז, אדלר, קבע כי הכוונה הינה כי ניתן לקבל 2 סוגי פיצויים, במקביל: פיצוי בהגין נזק מיוחד כגון הוצאות רפואיות וכדומה ופיצוי ללא הוכחת נזק בגין הסבל, הצער והפגיעה בחירות – אשר לא ניתנים לכיצמות כספי.
ואכן בפס”ד ע”ע 178/06 פלונית נ’ אלמוני, שניתן ביום 4.11.2010 נפסק, בדעת רוב, כי הפיצוי הינו פיצוי מקביל – בגין כלל התובענה ללא הוכחת נזק עד לסך 50,000 ₪ כקבוע בחוק וכן פיצוי בגין הוצאות מיוחדות ואשר ניתנות להוכחה בהתאם לגובה ההוצאות שהוכחו.
כידוע, הנשיא אדלר פרש מכס השיפוט והשופטת נילי ארד מונתה כנשיאה תחתיו.
לימים, במקרה אחר, פלונית (עובדת אחרת) הגישה תביעה בגין הטרדה מינית כנגד פלוני (מנהל אחר) והמוסד הרפואי בו עבדה.
טענתה הייתה כי התקבלה לעבודתה במוסד רפואי ועוד בראיון שאל אותה הממונה מה דעתה לעניין יחסי מין מחוץ לנישואין וטענה כי כבר אז הסבירה כי היא נגד יחסים שכאלה ואולם מיד עם קבלתה לעבודה ובמהלך חודש וחצי שבהן עבדה הטריד אותה מנהלה מינית, ניסה לשדלה לקיים עימו יחסי מין ואף תקפה.
המוסד הרפואי, אשר בפניו נשטחה הפרשייה – קיים למנהל שימוע ופיטר את המנהל מתפקידו.
פלונית תבעה הן את המוסד הרפואי והן את המנהל ואולם בעצת ביה”ד נמחק המוסד הרפואי, אשר פעל כדין, מהתובענה.
ביה”ד, בראשות הנשיאה, דן האם אכן כל מקרה הטרדה יהווה מקרה נפרד אשר יזכה בפיצוי, ללא הוכחת נזק, נפרד, גם עם כל המסכת מתוארת במסגרת תובענה אחת. האם מדובר בראש נזק אחד או בראש נזק הכולל אירועים נפרדים ?
במקרינו, פלונית תבעה רק בגין נזק לא ממוני וביקשה לחייב את פלוני במלוא סכום הפיצוי, ללא הוכחת נזק, לכל מקרה ומקרה של הטרדה מינית.
בית הדין הארצי קבע כי מהשוואה לחוקים אחרים, ניתן ללמוד כי המחוקק התכוון לקבוע פיצוי בגין כל הטרדה והטרדה עד לסך של 50,000 ₪, למקרה, ולפיכך קבע כי פלונית תפוצה בסך 110,000 ₪ תחת הסכום בסך 40,000 ₪ שקבע בית הדין האיזורי.
יחד עם זאת קבע בית הדין הארצי כי יתכנו מצבים בשל רצף זמן וכיוצ”ב שיראו מספר מקרים כמקרה הטרדה אחד.
אין ספק שפסיקה זו הינה חדשנית ומעלה את סוגיית הצורך במתן אפשרות לביטחון כלכלי וביטחון תעסוקתי לנשים תוך מתן הגנה ראוויה עליה ועל הנוהגים דהיו קיימים בעבר במקומות עבודה.
אכן, לא קל לעובדת לחשוף את הטראומה שהינה חווה כאשר הינה מוטרדת מינית ואולם, על כך כבר נאמר – האשמה אינה בך – אלא דווקא במטריד ופגיעה באישה על רקע הטרדה מינית והתנכלות תזכה את הנפגע לסעד הראוי מבית הדין וזאת מבלי לפגוע ביתר הזכויות המוקנות כסילוק המטריד ממקום העבודה.
מחבר המאמר: נתן מולכו, כלכלן ועו”ד (מוסמך במשפט מסחרי) הינו מייסד משרד מולכו ושות’ עורכי דין המתמחה בתחום המשפט המסחרי וייצוג בבתי משפט.
אתר המחבר: www.molcho-law.co.il
