בית המשפט הכריע כי זהות המעסיק תיקבע על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו של העובד.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את טענת העירייה כי העובד הועסק על ידי חברת כוח אדם וקבע כי עליה לשלם ליורשיו של העובד פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה. יורשי עזבונו של שמואל בוטה ז”ל, שהועסק כעובד ניקיון בעיריית רחובות הגישו תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב נגד עיריית רחובות והחברה הקבלנית גלאל אחזקות. בית הדין נדרש להכריע תחילה בשאלת זהות המעסיק של בוטה. העירייה טענה כי הייתה זו חברת גלאל וחברת גלאל טענה כי עיריית רחובות הייתה מעסיקתו הבלעדית של המנוח ולפיכך עליה לשלם ליורשיו את התגמולים המגיעים לו לפי חוק. לפי התביעה, המנוח הועסק כעובד ניקיון בעיריית רחובות במשך כשנתיים במהלך השנים 2005-2007. מראשית העסקתו ובמשך שנה שולם שכרו באמצעות גלאל, ורק בשנת 206 נקלט המנוח באופן רשמי כעובד עיריית רחובות ושכרו שולם על ידה. בחודש אוקטובר אותה שנה התגלתה אצל המנוח לראשונה מחלת הסרטן והוא יצא לחופשת מחלה. מצבו של המנוח התדרדר וכשנה לאחר מכן הוא נפטר. לטענת התובעים, בתקופה בה שולם שכרו של המנוח באמצעות גלאל, לא שולמו לו כל תשלומים פרט לתשלום שכר. עוד טענו כי העירייה העבירה לקרן הפנסיה תשלום ראשון של דמי גמולים בגין המנוח מאוחר למועד גילוי המחלה, סירבה הקרן לשלם למנוח פנסיית נכות ופנסיית שאירים לאחר מותו. בנוסף נטען על ידם כי גם בתקופה בה שולם שכרו של המנוח באמצעות גלאל התקיימו בינו לבין העירייה יחסי עובד – מעביד. התובעים דרשו מבית המשפט להצהיר על עיריית רחובות וגלאל כמעסיקותיו במשותף של המנוח, ולחייבן לפצותם בגין אובדן זכויות הפנסיה .
העירייה דחתה את הטענה וציינה כי בתקופה שעד 2006 הועסק המנוח על ידי גלאל ועל ידה בלבד במסגרת חוזה למתן שירותי פינוי אשפה שניתנו על ידה לעירייה.חברת גלאל טענה כי במישור יחסי העבודה שבין הצדדים, יש לראות בעירייה כמעסיקתו היחידה של המנוח והיא האחראית לתשלום כל זכויותיו. בית הדין דחה את התביעה כנגד חברת גלאל ופסק כי, לפי כל מבחני הפסיקה לקביעת זהות המעסיק, יש לראות בעיריית רחובות בלבד כמעסיקתו של המנוח משך כל תקופת עבודתו אצלה, ולחייבה בגין אובדן הזכאות לפנסיית נכות ושאירים ובגין פדיון חופשה שנתית. בית המשפט הכריע כי זהות המעסיק לא תיקבע בהתאם להגדרות הצדדים עצמם, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו של העובד. בפסק הדין נקבע כי אופן העסקת המנוח באמצעות חברת גלאל היה מלאכותי, בבחינת “צינור תשלום בלבד”. בית הדין קבע כי נוכח אי ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה במועד ונוכח העובדה שלא ניתן לקבל את זכויות הפנסיה מהקרן באמצעות תשלום דמי גמולים מאוחר לקרן, ולפי הפסיקה, חבה העירייה בתשלום של פנסיית הנכות ופנסיית השאירים לתובעים. בית המשפט קבע כי העירייה תשלם לתובעים סך של כ-200 אלף שקל בגין אובדן הזכאות לפנסייה.
תע”א 6309-08 עזבון המנוח שמואל בוטה ז”ל נ’ עירית רחובות ואח’
פסק הדין המלא פורסם באתר נבו http://www.nevo.co.il/
המאמר באדיבות ANET – פורטל הביטוח והפנסיה.
