האם יש לחייב עובדים בתשלום מס הכנסה בגין “שי לחגים” ומתנות שהם מקבלים מאת מעבידיהם לקראת החגים? בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה נקבע, כי כל טובת הנאה שניתנה לעובד ממעבידו, “בין בכסף ובין בשווה כסף, בין במישרין ובין בעקיפין”, מהווה הכנסת עבודה המתחייבת במס בידי העובד. לפיכך, כל מתנה הניתנת לעובד ממעבידו בשיגרת יחסי העבודה כמו – לקראת חגים, תיחשב כהכנסת עבודה ותחוייב במס על-ידי העובד (ולכן גם תחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי).
השאלה שחוזרת ועולה מידי חג, הינה – כיצד יש לקבוע את שיעור המס שעל העובד לשלם בגין תלושי החג – האם לפי הסכום ששילם המעביד בפועל או לפי הערך הנקוב בתלושי השי?
בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ”ג – 1993 נקבע, לענין ניכוי מס משווה כסף, כי: “היה התשלום האמור… כולו או חלקו בשווה כסף, יקבע המעביד לצורך הניכוי את סכום התשלום כפי שעלה לו או לפי מחיר השוק, הכל לפי הגבוה” [תקנה 8(א)].
כלומר, עולה מהנ”ל כי, לכאורה, על המעביד לנכות מס בגין תלושי השי, שהעובדים מקבלים, לפי ערכם הנקוב – בדרך-כלל, הגבוה יותר, ולא לפי הסכום שהמעביד שילם בפועל לגוף שסיפק לו את תלושי השי.
בזמנו, נענינו גם על-ידי רשות המיסים בתשובה לפנייתנו, בענין זה, כי: “…עפ”י תקנה זו יש לקבוע את ה”שווי” לפי המחיר הנקוב בתלושים.”
אולם, כשפנינו שוב לרשות המיסים בענין זה (עקב הנחיות ופרסומים אחרים השונים מהאמור לעיל), נענינו, כי: “לפי תקנות משכורת [תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים – ההוראה המצוטטת לעיל] – שכר בשווה כסף מחוייב בשווי שוק או עלות, לפי הגבוה. לגבי תלושים יש הנחיה לפיה יש ללכת לפי העלות, שכן מדובר בהנחה מסחרית גבוהה.”
המידע באדיבות דטהפקס – מרכז המידע הישראלי ליחסי עבודה, שכר וחישובים.
