בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל ברובה תביעת עובד כנגד מעבידו לתשלום השלמת שכר, תנאים סוציאליים ופיצוים למלצר במסעדת קורוס על האש בירושלים, אשר שכרו הורכב לפי הסכמה בע”פ בינו לבין המעביד בחלקו מתשר (טיפים) שהתקבלו מלקוחות וחלקו מהשלמה על ידי המעביד.
העובד טען כי לא שולם לו שכר מלא וכן כי בתוך שכר השעה נכללו על ידי המעביד גם התוספות האחרות כגון חופש הבראה ונסיעות.
בית הדין קבע, כי על פי הפסיקה (ע”ע 300113/98 אילת מסעדות נ’ ענבל מלכה) על מנת שיהיה תוקף להסכמה כי תשר יהיה חלק משכרו של העובד, יש לעמוד במספר תנאים מצטברים:
א. בין הצדדים קיים הסכם אישי או קיבוצי הקובע במפורש כי ניתן להביא בחשבון.
השכר גם תשלומי תשר המשולמים לעובד.
ב. קיים הסדר מפורט ומסודר בדבר דרכי הטיפול בהכנסות מתשר, בין השאר שקיפות ותיעוד של התשלומים, קיום קופה וחשבונאות של ההכנסות, הסכמה בנוגע לדרכי החלוקה של הסכומים שנתקבלו, מועדי החלוקה ועוד. ככל שתשלומי התשר נגבים על ידי המסעדה, נערך רישום של כספי התשר והתשלום למלצרים מנוהל על ידי המעסיק כך תגבר הנטייה להכיר בהם כשכר.
ג. השכר משני המקורות (תשר ושכר מאת המעביד) לא ייפול מתשלום שכר המינימום הקבוע בחוק.
ד. זכויותיו הסוציאליות של העובד מבוססות על ההכנסה משני המקורות והן מובטחות לאשורן.
ה. הבטחת תשלומי המס המלאים המתחייבים משכרו של העובד.
בית הדין קבע בענייננו, כי לא התקיימו התנאים לעיל. שכן אמנם הייתה הסכמה בע”פ אך התנאי בדבר הסכם כתוב לא התקיים .כמו כן נקבע, כי תלושי השכר שהוצגו על ידי המעביד לא היו אותנטיים, שכן הופיעו בהם סכומים “עגולים” וכן לא הייתה התאמה בין כרטיסי הנוכחות לבין השעות והימים שדווחו בתלוש השכר. כמו כן שלה מן התלושים כי שולם שכר נמוך משכר המינימום ובנוסף נקבע כי סכומי הביטוח הלאומי ששולמו לא תואמים את הוראות החוק.
בית הדין חייב את המעביד בנוסף לסעדים אחרים שנדרשו על ידי העובד כגון חופש ,הבראה, דמי נסיעה ופיצויי פיטורים, לשלם לעובד בגין השלמת שכר כ- 27,500 ש”ח שכן לא שולם השכר המגיע ואף שולם פחות משכר המינימום. כמו כן חויב המעביד בהוצאות בסך 7,000 ש”ח
ניתן ביום 29/8/11.
תעא (י-ם) 1554-08 סביון בראזני נ’ אילנות הסנטר בע”מ
הכותב הינו בעל משרד עו”ד המתמחה בדיני עבודה.
