בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי מקום בו עובד מודיע על ביטול ההתקשרות בינו לבין מעבידו מספר ימים לפני תחילת העבודה, אין הוא חייב במתן הודעה מוקדמת על פי חוק הודעה מוקדמת.התובעת הינה חברה פרטית שמפעילה גן ילדים. הילה, גננת בהכשרתה, התקבלה לעבוד בגן וחתמה על הסכם עבודה בו נקבעה, בין היתר, תקופת העסקה קצובה בת שנתיים. עוד נקבע בהסכם, כי במקרה של עזיבה תינתן התראה של שלושה חודשים מראש. חמישה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הודיעה הילה, כי היא מבטלת את ההתקשרות ולא תתייצב לעבודה, שכן לא מצאה “סידור לילדיה”.
החברה הגישה תביעה נגד הילה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם העבודה על-ידה, משלא קיימה את חובתה ליתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים להפסקת ההתקשרות.
הילה הגישה תביעה שכנגד לתשלום שכר עבור שני ימי עבודה בהן עבדה בפועל בעבודות הכנת הגן לקראת תחילת שנת הלימודים, לפני שביטלה את ההתקשרות עם הגן.
פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה
הרעיון העומד מאחורי הצורך במתן הודעה מקדמת לפיטורים הוא שלעובד תהיה האפשרות לחפש עבודה אחרת כשהוא עדיין עובד ועדיין מקבל משכורת ומצד שני, חובת העובד למתן ההודעה המוקדמת מיועדת לאפשר למעסיק למצוא מחליף ולהתארגן לקראת מועד סיום יחסי עובד ומעביד.
נושא ההודעה המוקדמת לפיטורים ולהתפטרות מוסדר כיום בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות.
בענין הנדון כאן אין מדובר בהתפטרות אלא בביטול התקשרות על-ידי הילה באופן מיידי וחד-צדדי, טרם החלה תקופת העסקתה.
במצב דברים זה, אין תחולה להוראות חוק הודעה מוקדמת, שכן מערכת יחסי העבודה בין הצדדים טרם החלה במועד ביטול ההתקשרות. יש להוסיף לענין זה, כי תקופת ההודעה המוקדמת על-פי חוק הודעה מוקדמת, נובעת ישירות מתקופת העבודה בפועל, אשר בענייננו טרם החלה במועד הפסקת ההתקשרות.
לפיכך, אין החברה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת על-פי דין וככל שקיימת לה זכאות כאמור, המדובר בזכאות מכוח הסכם בלבד.
מההסכם שנערך בין הצדדים משתמע, שההודעה המוקדמת הארוכה בת שלושת החודשים שנקבעה בו, נועדה למנוע עזיבה או התפטרות במהלך שנת העבודה. בענין הנדון כאן, הילה ביטלה את ההתקשרות עוד לפני תחילת השנה, כך שנראה שסעיף זה אינו חל. לפיכך, קובע בית-הדין, שלא הוכחה זכאות החברה לפיצוי בגובה שלוש משכורות.
בית-הדין מוסיף לענין זה ומציין, כי על-פי מהותו ותוכנו של הסעיף, מדובר, למעשה, בהוראה בדבר “פיצויים מוסכמים” בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). בהתאם להוראות החוק [סעיף 15(א)], על הפיצוי המוסכם, ללא הוכחת נזק, להיות מידתי ביחס לנזק שנגרם כתוצאה מההפרה. פיצוי בגובה שלוש משכורות, בנסיבות בהן הילה כלל לא החלה בעבודתה, אינו עומד ביחס סביר לכל נזק שיכול היה להיגרם כתוצאה מביטול ההתקשרות, לפני תחילת שנת הלימודים וגם לא הוכח, כי נגרם לחברה, בפועל, נזק כלשהו כתוצאה מביטול ההתקשרות. הוכח דווקא, כי סמוך לביטול ההתקשרות נשכרה לעבודה גננת אחרת, אשר החליפה את הילה בתפקידה. לפיכך, לא קמה לחברה זכאות לפיצוי בגין הפרת חוזה.
אשר לתביעה שכנגד של הילה לתשלום שכר עבור שני ימים בהם עבדה בעבודות הכנה בגן:
ככלל, עובד זכאי לשכר עבודה גם בגין עבודתו בימי ניסיון ו/או התלמדות; ואולם, בנסיבות הענין, מגיע בית-הדין למסקנה, כי אין לחייב את החברה בתשלום השכר בגין ימי עבודתה טרם תחילת שנת הלימודים וזאת – בשל ביטול ההסכם על-ידה. בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), בנסיבות של ביטול חוזה עקב הפרתו – חייב הצד המפר להשיב לנפגע את מה שקיבל על-פי החוזה.
עצם זכאותה של הילה לשכר עבודה עבור שני ימי עבודה היא בגדר זכות חוזית שקמה לה כתוצאה מן ההסכם. לפיכך, משהופר ההסכם על-ידה ומכוח זכות ההשבה העומדת לחברה כתוצאה מהפרת ההסכם כאמור, על הילה “להשיב” זכות זו שניתנה לה מכוח ההסכם. במסגרת התרופות המגיעות לחברה בשל הפרת החוזה, היא זכאית להשבת המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני חתימת ההסכם.
(בית-הדין מוסיף ומציין את העובדה, כי הילה ציינה בתביעתה ולא בכדי, כי כלל לא היתה מגישה את התביעה לשכר עבודה, לולא התביעה שהוגשה כנגדה על-ידי החברה).
לאור כל האמור לעיל – שתי התביעות נידחו.
(פסק הדין ניתן ביום 6.6.2011).
