ביום 13 ביולי 2011 נתקבלה עתירה[1][1] לגבי הסכום המותר בניכוי הוצאות אש”ל ונקבע כי על שר האוצר להפעיל את סמכותו ולעדכן את הסכומים המרביים לניכוי הוצאות אש”ל לתקופה שמיום 1 במרץ 2009 ועד ליום 31 בדצמבר 2010.
עד ליום 31 בדצמבר 2010 ניתן היה בהתאם לתקנות[2][2] לנכות, בתנאים מסוימים, הוצאות ארוחות. בתקנות נקבעה תקרה של 7 שקלים ליום, לשלוש ארוחות, בוקר, צהריים וערב, הניכוי לנישומים מסוימים היה חלקי (בשיעור 60%) בהתאם למקום ההתעסקות ומשכו. סכומי המקסימום עודכנו לאחרונה בשנת 1985. שיעור האינפלציה מאז ועד היום עומד על כ- 1385 אחוזים. בשל האינפלציה התרוקנו שיעורים אלה מכל תוכן, והמחדל לעדכנם מונע למעשה את האפשרות לממש את זכות הניכוי של הוצאות האש”ל, זכות הנתונה לנישומים על פי דין.
ביום 30 בנובמבר 2010 ביטל שר האוצר, בתוקף סמכותו, את התקנה ובכך בוטלה הגדרת הוצאות אש”ל וכך הסכומים המותרים לניכוי מכוחה. בנוסף, בתיקון לפקודת מס הכנסה[3][3] נוסף בסעיף 32(1), ניכויים שאין להתירם: “… לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות אש”ל, …”. הוצאות אש”ל מוגדרות לאחר התיקון: “הוצאות שהוציא יחיד בשל ארוחותיו שהוצאו בין במקום ההשתכרות ובין מחוצה לו, למעט הוצאות ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי”. לאור האמור, לכאורה, החל מיום 1 בינואר 2011 לא ניתן לנכות כלל הוצאות אש”ל.
המדינה טענה כי יש שיהוי רב בהגשת העתירה, כי מדובר בהוצאה פרטית, לגישתה כל אדם צורך ארוחות במהלך היום, גם שלא לצורך הפקת הכנסה, וכי התרת הוצאות ארוחות בערכים התואמים לאינפלציה מאז 1985, תטיל נטל כספי כבד על קופת המדינה.
בהכרעת הדין טענת השיהוי נדחתה נאמר כי אין מדובר למעשה בעשרים וחמש שנים אלא בשש שנים או פחות בלבד, המשקפות את התקופה שבמסגרתה ניתן לפתוח שומות מס שנסגרו. השיהוי מהווה גורם בעל משקל בעיצובו של הסעד הראוי והגבלתו לתקופה האמורה.
עקרון יסוד בדיני המס הוא החתירה למס אמת, שנועד להגשים את התכליות של הסדר המס, שעיקרן בהעשרת הקופה הציבורית באמצעות גביית מס בהתאם ליכולתו של הנישום, ועל בסיס אמות מידה שוויוניות.
הוצאות ארוחות מחוץ לבית כרוכות בתוספת עלות ומשכך מהוות הוצאה מעורבת שחלקה מותר בניכוי. הימנעות מהפעלת עדכון במשך שנים רבות מהווה מחדל פסול מהפעלת חובה שהוטלה על הרשות המוסמכת אשר פגעה בזכויות הקנייניות של נישומים שהיו זכאים לנכות הוצאות אש”ל. הימנעות שרי האוצר לדורותיהם מהפעלת הסמכות הותירה את הסדר הניכוי כאות מתה וזכתה את אוצר המדינה לאורך שנים בתשלומי יתר על חשבון משלמי המסים. לאחר ביטול התקנות והתיקון חלים בסוגיית ניכוי הוצאות אש”ל שני משטרים נורמטיביים, דבר שאינו מוכר בשיטתנו.
לאחר עדכון הסכומים ובהתאם לגופו של עניין יומלץ להגיש דוחות מתקנים לשנים 2009 ו 2010.
הכותבת הינה רו”ח ושותפה במשרד רו”ח אפרתי רואי חשבון המתמחה בייעוץ מס הכנסה, מיסוי, ביקורת פנים, עידוד השקעות הון ומס ערך מוסף.
