סוכנות ביטוח פיטרה עובדת הריונית ללא הודעה מוקדמת או שימוע, במהלך חופשת מחלה מגובה באישורים רפואיים, ובדואר רשום. הבעלים ננזף, העובדת תפוצה.
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין לעבודה בתל-אביב הסביר השופט דורי ספיבק את מה שרוב המעסיקים כבר הבינו: אסור לפטר אישה בהריון שעובדת יותר מחצי שנה אלא לאחר קבלת היתר מהממונה במשרד הכלכלה. השופט נזף בסוכנות ביטוח שפיטרה עובדת הרה שיצאה לחופשת מחלה, וחייב אותה לשלם לה כ-140 אלף שקל.
ביוני 2013, כשנה לאחר שהחלה העובדת לעבוד כפקידת ביטוח בסוכנות, היא חשה ברע והודיעה לממונה עליה – אשתו של בעל הסוכנות – שהיא חולה ולא תגיע. הממונה איחלה לה החלמה מהירה והיא יצאה לחופשת מחלה שנמשכה שלושה שבועות.
בעודה שוהה בחופשת המחלה היא קיבלה מבעל הסוכנות מכתב בדואר רשום בו נכתב שהוא מחשיב את אי הגעתה כנטישת מקום העבודה וכהתפטרות, וכי הוא מתכוון לקזז כסף משכרה על כך שלא הודיעה לו על התפטרותה.
הוא הוסיף כי בהיעדרותה היא גרמה לו נזקים של מאות אלפי שקלים אותם הוא מתכוון לדרוש ממנה באופן מסודר “כשיתגבש מלוא הנזק”.
העובדת הסבירה לו באמצעות מסרונים ומכתבים שלא התפטרה אלא יצאה לחופשת מחלה בידיעת המנהלת שלה, ויש לה אישורים. היא אף סיפרה לו כי גילתה שמחלתה נבעה מהריון וטענה שלפיכך אסור לו לפטר אותה. אך המעסיק נותר בשלו.
כחצי שנה לאחר לידת בנה (ספטמבר 2014) היא הגישה תביעה לפיצויים על פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וזכויות נוספות.
בעל הסוכנות העלה טענות שונות ומשונות במענה לתביעה. הוא הוסיף לעמוד על כך שהעובדת נטשה את מקום העבודה, ובהמשך טען שכלל לא הוכיחה שהייתה בהיריון בעת סיום העבודה, בין היתר משום שלא צרפה לתביעה תעודת לידה או אישורים רפואיים קבילים “כנדרש בפקודת הראיות”.
זלזול בחוק ובזכויות העובדת
השופט ספיבק הביע פליאה על טענות אלה שכן התובעת הודיעה לו מספר פעמים על הריונה ואף צירפה לתביעה אישורים ובדיקות דם. יותר מזה, אי אפשר להתווכח עם העובדה שילדה את בנה באמצע פברואר 2014, כך שלא יכול להיות ספק שהיא אכן הייתה בהריון ביום שהודיעה לו על כך (יולי 2013).
במענה לטענה כי התובעת לא עמדה בכללי הראיות השופט ציין כי בבית הדין לעבודה לא מחויבים לסדרי דין מחמירים ומכל מקום, טוב היה לו המעסיק לא היה מעלה את הטענה כלל לנוכח העובדה שלא ביקש אפילו להעיד את הרופאים של התובעת כדי להפריך את טענתה לגבי תקופת ההיריון.
בפסק דינו הארוך והמפורט השופט הסביר כי אסור היה לפטר את העובדת לאחר שהודיעה על הריונה.
השופט הדגיש שמרגע שהמעסיק קיבל את ההודעה הוא יכול היה לדרוש מהתובעת אישור רפואי ולבקש היתר לפיטוריה מהממונה במשרד העבודה. אלא שתחת אלה הוא בחר לפטר אותה בדרך-לא-דרך, ללא הודעה מוקדמת, תוך תיאור עובדות כוזבות וזלזול בחוקי העבודה ובזכויותיה של התובעת כעובדת וכאישה.
לאחר חישוב הנזקים שנגרמו לתובעת עקב פיטוריה הלא חוקיים, השופט פסק לה כ-140 אלף שקל, בהם נכללו בין היתר פיצויים עבור אבדן שכר בתקופה המוגנת ופיטורים שלא כדין, הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.
ב”כ התובעת: עו”ד דיני עבודה, ענת שני-ריבה, עו”ד תמר ניב ישראל
ב”כ הנתבעת: עו”ד יצחק יונגר, עו”ד יואב זטורסקי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד מוריה שקד העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
איטח נ’ יותר סוכנות לביטוח (1989) בע”מ
