ביה”ד לעבודה בת”א הכריע בשבוע שעבר בתביעות הדדיות במסגרת סכסוך עבודה בין ספר צעיר לבין בעל מספרה שהעסיק אותו. החלק המעניין של פסק הדין היה דווקא זה שעסק בתביעת לשון הרע של העובד נגד מעסיקו.
התובע עבד במספרה בתל-אביב במשך כשנתיים עד פברואר 2015, שאז פוטר לטענתו שלא כדין, ללא הודעה מוקדמת וממש סולק מהמקום. עם סיום עבודתו הוא הגיש בביה”ד האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה לשכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
טענתו הייתה כי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא השכר, פדיון חופשה ותוספת בגין שעות נוספות, וכן לא העניקה לו בונוסים שעליה התחייבה בעל-פה לטענתו.
בנוסף, הוא תבע פיצויי לשון הרע ועוגמת נפש, בטענה שלאורך עבודתו בעל המספרה ומנהלה השפילו אותו והתעמרו בו, ואף הסיטו עובדים אחרים. לדבריו, הוא הושפל בפומבי לא רק מול חבריו לעבודה אלא גם מול לקוחות המספרה.
אל תביעתו הוא צירף תמלילים ודיסק של שיחות שהוקלטו בינו לבין בעלי הנתבעת ועובדים נוספים.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע קיבל שכר עבור שעות נוספות גלובליות כפי שסוכם בהסכם העבודה. לטענתה, מדובר בעובד שניצל ימי מחלה לצורך בילוי ועבודה עם לקוחות פרטיים בביתו, ולבסוף נטש ללא הודעה מוקדמת.
לפיכך, הנתבעת הגישה תביעה נגדית, בה ביקשה בין היתר לקזז מכל מה שייפסק לתובע את סכום הפיצוי המוסכם שבחוזה העבודה עקב הפרת התחייבותו שלא לפנות ללקוחותיה ותמורת הודעה מוקדמת עקב התפטרות.
לא “סתם” קללה
השופטת עידית איצקוביץ תיארה את האופן שבו נהג התובע ביום האחרון לעבודה, כאשר נכנס למספרה ודרש מהבעלים לחתום על פתק שלפיו אינו מוכן להחזירו לעבודה, תוך שהוא גורם לסיטואציה מביכה מול לקוחות המספרה. בהמשך התובע צילם אותו בטלפון הנייד והטיח בו “אתה פיטרת אותי” ואילו הבעלים השיב לו “אתה פיטרת את עצמך”.
לפי השופטת, מהתנהלות התובע ניתן ללמוד כי כמעט ולא הותיר ברירה לנתבעת אלא לסיים את עבודתו. בהתאם נקבע כי התובע אמנם זכאי לפיצויי פיטורים אולם אין הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת והיעדר שימוע.
מלבד זאת, השופטת השתכנעה כי הנתבעת זכאית לפיצויים כיוון שהתובע אכן הפר את הסכם העבודה בכך שפנה ללקוחות הנתבעת בסוף תקופת העבודה.
החלק המעניין והפחות שכיח בתביעות מסוג זה, היה הדיון בטענותיו של התובע להוצאת דיבתו. מבין שלל ביטויים שהתובע ייחס למעסיקיו, הוכח שבעל המספרה אמר לו פעמיים “ערס קטן” ליד לקוחות.
השופטת סברה שבהתחשב באופי המיוחד של יחסי עובד-מעסיק, מדובר ביטוי מבזה. “אין מדובר בקללה ‘סתם’ כגון ‘אידיוט’ אלא במילת גנאי שמטרתה לייחס לאדם שיוך קבוצתי מסוים על מנת להשפילו או לרמוז על נחיתותו”, כתבה.
לכן נקבע כי התובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק, ומנגד יש לקחת בחשבון שהביטוי נאמר כאשר המעסיק כמעט יצא מכליו כתוצאה מהתנהגות התובע, הראויה לגינוי כשלעצמה.
בסיכומו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע כ-22,000 שקל בגין פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, וכן 3,500 בגין לשון הרע. מנגד, התובע חויב לשלם לנתבעת פיצוי על הפרת הסכם בסך 7,500 שקל. לנוכח תוצאות המשפט, לא נפסקו הוצאות.
ב”כ התובע: עו”ד ניצחון גואטה
ב”כ הנתבעת: עו”ד חובב ריקה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ענת רוזנר העוסקת ב- דיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 42003-03-15
