התובעת, עובדת ניקיון, הגישה תביעה להכיר בפגיעה במרפק ימין, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.
לאחר שנשמעו ראיות, ניתנה החלטה ביום 9/3/14, לפיה הונחה תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי.
בית הדין מינה כיועץ מומחה רפואי את ד”ר א. אופנהיים מבי”ח שיבא.
אלה העובדות שהועברו למומחה:
התובעת, ילידת 1950.
התובעת עובדת בעיריית רמלה כעובדת ניקיון מזה 18 שנה.
התובעת עבדה 5 ימים בשבוע 4 שעות ביום.
בכל יום עבודה התובעת, לבדה, שוטפת 14 חדרים, 4 חדרי שירותים, מטבח, חדר מדרגות אחד, 5 מסדרונות וחדר קבלה אחד. התובעת נוהגת לשטוף בכל יום את האגף ולמלא מים בדליים מהברז שבכיור המטבח, הנמצא בקומה הרביעית.
במהלך השטיפה התובעת סוחטת את סמרטוט ניקיון הרצפה כ- 4 – 3 פעמים בכל חדר (56 פעמים), במסדרונות 6 – 5 פעמים בכל מסדרון (30 פעמים), בחדרי שירותים 3 – 2 בכל חדר שירותים (12 פעמים), בחדר מדרגות פעם אחת. בסה”כ התובעת סוחטת בכל יום עבודה כ- 100 סחיטות לערך. לשם כך התובעת מפעילה את לחץ הסחיטה ביד ימין ומרפק ימין וכן בכף יד שמאל.
פעולת השטיפה כרוכה בהפעלת מאמץ בעיקר ביד ימין ומרפק ימין כאשר התובעת סוחבת את המגב באמצעות יד ימין. בכל חדר התובעת עושה את פעולת הגריפה בין 20 – 15 לפעמים. במסדרונות כ- 40 פעמים בכל מסדרון, בחדרי שירותים כ- 5 פעמים בכל חדר, בחדר מדרגות 2 פעולות לכל מדרגה וקיימות כ- 25 מדרגות. בסה”כ התובעת מבצעת כ- 550 פעולות גריפה ביום.
בנוסף, בסיום יום העבודה, התובעת מפנה את האשפה למיכל “צפרדע” מחוץ למבנה. בכל יום התובעת מורידה כ- 5 שקים של אשפה וכן כ- 5 דליים של מים.
להלן השאלות שהופנה למומחה:
מהו הליקוי של התובעת במרפק ימין?
האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת? (“השפעה משמעותית” על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)”.
להלן חוות דעת המומחה מיום 1/5/14:
התובעת סובלת משינויים ארטרוטיים ניוונים של מרפק יד ימין.
להערכתי, ניתן לקבוע במידה רבה של סבירות קיומו של קשר סיבתי בין עבודתה (שלגביה תוארו באופן ברור מאמצים חוזרים רבים לאורך יום העבודה ובמשך שנים רבות) לבין התפתחות של השינויים שהתפתחותם תוארה במהלך השנים 2005 ואילך.
להערכתי, הליקוי של התובעת עקב עבודתה נגרם בדרך של פגיעות זעירות דומות וחוזרות שניזקן המצטבר גרם לליקוי הסופי במרפק ימין.
להערכתי, לעבודת התובעת השפעה משמעותית (ויתכן שבלעדית) על ליקוייה של התובעת. אמנם, קיים תיק רישום של “שבר ללא תזוזה במרפק ימין” ביום 25.4.08 אך אני מטיל ספק בקיומו של שבר זה שלא תועד היטב ובכל מקרה, הפגיעה במרפק ימין (לרבות שינויים ניווניים) קשורה לעבודתה, קדמה לתאריך זה ונמשכה לאחריו.
לפיכך, אני מייחס את הפגיעה הקיימת במרפק ימין לעבודתה של התובעת במנגנון של מיקרוטראומה טיפוסית שנמשכה 18 שנים”.
ביום 28/7/14 הופנו למומחה שאלות הבהרה:
הנך מופנה לסע’ ד’-ז’ בהחלטת המינוי. מתוארות שם פעולות שונות שביצעה התובעת במסגרת עבודתה. מהי מתוכן הפעולה שלדעתך גרמה למצב מרפקה הימני של התובעת?
נא הסבר כיצד, לדעתך, גרמה הפעולה הנ”ל למצב המרפק. מה היה מנגנון הפגיעה? וכיצד לדעתך הביא בהצטברותו למצב המרפק?
בסע’ ג’ לחוות דעתך הנך מציין כי אתה מטיל ספק בקיומו של שבר במרפק הימני, אם אכן היה שבר כזה, האם היה בו כדי לגרום למצב המרפק? אם לא, אנא נמק מדוע לא”.
להלן תשובות המומחה מיום 7/9/14:
העבודות שגרמו לעומס ולשחיקה מוגברת ומוקדמת של המרפק, והמתועדות בסעיפים (4) ד’, ה’, ו’, ז’, הינן פעולות חוזרות של סחיטה, גריפה, הרמת דליים וסחיבתם.
מנגנון הפגיעה הוא עומס ולחץ על המרפק. עומס זה, לאורך שנים, גרם לנזק למפרק, שהחמיר בהדרגה.
כפי שציינתי בחוות הדעת, לא מצאתי עדות ברורה לאבחנה של שבר, ואני מטיל ספק בעצם היותו.
בכל מקרה, וכפי שציינתי בחוות הדעת, התלונות לגבי המרפק קדמו לארוע הנ”ל ושינויים ניוונים במרפק ניצפו כבר בשנת 2005″.
לסיכום:
בסיכומי הנתבע נטען כי על בית הדין לשקול שנית את החלטתו לעניין תשתית עובדתית למקרוטראומה, נוכח קביעת המומחה שלפיה אין מדובר בתנועות דומות או דומות במהותן.
נטען כי לאור קביעות המומחה, עולה שלא היה מקום למנות מומחה כלל.
נטען כי המומחה קבע שהתובעת סובלת מהמרפק כבר משנת 2005 ולכן השתהתה בהגשת תביעה.
נטען עוד שהמומחה קבע שהתובעת סובלת משינויים ניווניים ביד ימין ומפרק וכי אין מדובר במקרוטראומה.
נטען כי המומחה לא אמר מהן התנועות אשר הצטברותן הביאה למחלה, וכי מדובר על תנועות שונות במהותן.
לסיכום נטען שהתובעת לא עמדה באף אחת מהדרישות הנדרשות כדי לקבל את תביעתה.
לטענת התובעת אין לקבל טענת שיהוי משזו לא הועלתה בכתב ההגנה או במהלך הדיונים. נטען כי המומחה קבע במפורש שמדובר בתהליך של מקרוטראומה וכן הסביר את מנגנון הפגיעה.
פסק הדין:
במסגרת ההחלטה בשלב הראשון, מצאנו כי מתוך יום עבודה של התובעת, ניתן לאתר מספר תנועות שחוזרות על עצמן, זהות או דומות במהותן:
- סחיטת סמרטוט רצפה (מספר הפעמים מתועדת בהחלטה).
- פעולת שטיפה הכרוכה בהפעלת מאמץ על יד ימין ומרפק ימין.
- פינוי מיכלי אשפה ודליי מים.
תנועות אלה מהוות תנועות חוזרות ונשנות. אין מקום לדון בכך מחדש, כמבוקש בסיכומי הנתבע.
על יסוד תנועות אלה, קבע המומחה שהליקוי של התובעת נגרם בדרך של פגיעות זעירות דומות חוזרות ונשנות, שנזקן המצטבר גרם לנזק במרפק ימין.
בתשובה לשאלות הבהרה נשאל באילו תנועות מדובר והשיב שמדובר בתנועות שמתוארות בסעיף ה’, ו’, ז’ להחלטה (ואף תאר אותן בתשובותיו).
עוד הוסיף כי אמנם יש תעוד לשבר במרפק ימין משנת 2008 אך הוא מטיל ספק בקיומו לאור העדר תעוד מספיק. סוגיה זו תתברר, מן הסתם, על ידי הועדה הרפואית.
חוות הדעת של המומחה ברורה וחד משמעית ולפיה קיים קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין מחלתה במרפק ימין, מכוח תורת המקרוטראומה.
לטעמנו, זהו בדיוק המקרה שבו יש להכיר במחלת התובעת כפגיעה בעבודה.
ראשית – נוכח קביעה ברורה של המומחה, המתייחסת במפורש למנגנון המקרוטראומה.
שנית – נוכח עבודה קשה, מאומצת, פיזית, חד גונית, במשך שנים רבות.
סוף דבר, התביעה מתקבלת.
הכתבה באדיבות תקדין – הפורטל המשפטי מבית חשבים מידע עסקי
