דיני עבודה

שלילה חלקית בלבד של פיצויי הפיטורים מעובדת אשר גנבה ממעסיקתה

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע”י בית הדין האזורי לעבודה, נדון עניינה של עובדת, אשר פוטרה לאחר קרוב ל-10 שנות עבודה כקופאית בסופרמרקט.

בית הדין התרשם כי העובדת היתה מעורבת במעשים הכוללים העברה חלקית של מוצרים בקופה אותם לקחה מבלי לשלם, וכן ידעה כי אחת מהקופאיות מעבירה את כרטיס המועדון שלה ללקוחות, באופן שאפשר לה לצבור נקודות בגין אותן רכישות.

עם זאת, בית הדין לא שוכנע כי יש לשלול מהעובדת את מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

נקבע כי שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי, ויש לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיעור שלילת פיצויי הפיטורים לכל עניין על פי נסיבותיו. דבר זה מתחייב מן הצורך לקבוע סנקציה מידתית התואמת את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, על החומרה שבהן ועל הקולא שבהן. עניין זה מסור בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק.

לאחר ששקל בית הדין את חומרת המעשים בגינם פוטרה העובדת, הנזק שנגרם למעסיקה בשל כך והשלכות המעשים וכן את מידת האמון הנובעת מתפקידה של העובדת כמי שיושבת בקופת המעסיקה; ומנגד מששקל לקולא את סכום המוצרים שהוכחה לקיחתם, גובה הסכום בו הודתה העובדת והעובדה כי הוכח מקרה בודד של לקיחת מוצרים ללא תשלום, גילה של העובדת ויכולת ההשתכרות העתידית שלה, וותק העובדת בעבודה, טענת העובדת בדבר תמיכתה בבנה הנכה, סגירת תיק החקירה במשטרה וכיוצ”ב – בית הדין שוכנע כי בנסיבות העניין על המעסיקה לשחרר לעובדת את מלוא סכום פיצויי הפיטורים הצבור לזכותה בקרן הפנסיה, אולם יש לשלול מהעובדת מחצית מסכום השלמת פיצויי הפיטורים לו היא זכאית. כמו כן, נקבע כי אין לשלול מהעובדת פדיון הודעה מוקדמת.

באותו המקרה, דן בית הדין גם בשאלה האם הפיטורים בוצעו כדין. נקבע כי לפי הפסיקה, למתן זכות טיעון לעובד חשיבות רבה עת מועלות כנגדו טענות כי ביצע עבירת משמעת או מעשה חמור אחר.

בית הדין קבע כי נפלו פגמים בהליך פיטורי העובדת, נוכח מכתב הזימון לשימוע שנמסר לעובדת בהתראה קצרה, מבלי שצוין בו כי מטרת השיחה היא שקילת פיטוריה ולא צוינו בו הסיבות לזימון – נקודות שראוי היה לפרט, בפרט נוכח חומרת האשמה והשלכותיה. כמו כן, לא הוכח כי הוסבר לעובדת כי היא רשאית להתייעץ עם עו”ד. נקבע כי עם זאת, לא ניתן לנתק את הזימון לשימוע מהבירור שקדם לו, בו, הוצגו בפני העובדת טענות בדבר המעשים המיוחסים לה, והעובדת אישרה בעדותה כי הבינה את האשמות.

כמו כן, נוכח האמור בית הדין לא שוכנע כי ניטלה מהעובדת זכות הטיעון, או כי היא פוטרה על אתר במעמד הבירור, כפי שנטען על ידה. כמו כן, בית הדין לא שוכנע כי יש פגם בעצם זימון העובדת לשיחת הבירור במפתיע, נוכח האשמות שיוחסו לה, עת העובדת הואשמה במעשה שנעשה יחד עם עובדות נוספות, דבר המעלה חשש לתיאום גרסאות, ומשזומנה העובדת לשיחת שימוע לאחר קיום הבירור.

משכך, בית הדין שוכנע כי חלו פגמים בהליך סיום העסקתה של העובדת, אולם כי מדובר בפגמים טכניים בעיקרם. כמו כן, שוכנע כי עילת פיטורי העובדת היתה עניינית.

בבחינת הסעד בגין פיטורים שלא כדין, קבע בית הדין כי הפיצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורים; וכי הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו.

אשר לנזק הממוני – נקבע כי בכדי להוכיח זכאות לפיצוי, על העובד להוכיח את התקיימותם של אלה: ראשית עליו להוכיח קיומו של נזק, שנית עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין ההפרה ותוצאותיה, ושלישית עליו להוכיח כי המפר ראה נזק זה או שהיה עליו לראותו מראש.

נקבע כי בעניין אשר נדון בפסק הדין, משנקבע כי בבסיס החלטת הפיטורים עמדה עילה לגיטימית, הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין אובדן השתכרות, ולפיכך תביעתה של העובדת בגין אובדן שכר נדחית.

אשר לנזק שאינו ממוני – נקבע כי ככלל, הושטת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מגשימה בראש ובראשונה תכלית תרופתית, היינו הטבת נזק שנגרם לנפגע. בנוסף, פיצוי זה, ככל פיצוי, מגשים תכלית חינוכית הרתעתית.

נקבע כי בעבר קבעה הפסיקה את שיעור הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני כמכפיל של שכר העובד, אולם נכון להיום הפסיקה נסוגה משיטה זו לקביעת גובה הפיצוי. זאת, תוך שהודגש כי עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לגובה השכר, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך.

עוד נקבע כי לא כל פגם שנפל בהליכי השימוע מצדיק פסיקת פיצוי, וכאשר המדובר בפגם קל שלא השפיע על יעילות הליך השימוע או הוגנותו – אין הכרח לפסוק פיצוי.

במקרה שנדון בפסק הדין, בית הדין שוכנע כי על המעסיקה לפצות את העובדת בגין הנזק הלא ממוני אותו תבעה בשל פגמים שנפלו בהליך הפיטורים בפיצוי על סך של 10,000 ₪.

סעש 57691-12-19 רחל חיימוב נ’ שופרסל בע”מ, ניתן ביום 26/6/22.

יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.

על הכותב

עו

עו"ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה

עוסקת בתחום דיני העבודה, מייצגת ומלווה מעסיקים.

שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי
http://www.biber-law.co.il

עו"ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ"ל.