דיני עבודה

הרמת מסך חריגה: אב ובנו חויבו לשלם מכיסם 2 מיליון שקל לעובדים

השניים ניהלו עסק משפחתי של שירותי הובלה וכשהעסק צבר חובות פתחו חברה חדשה אליה העבירו את הפעילות. ארבעה נהגי משאיות זכו בתביעה אישית נגדם

בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה נהגי משאיות נגד אב ובנו והחברות שבבעלותם. הארבעה לא קיבלו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות בסכומים שהצטברו למאות אלפי שקלים עבור כל אחד. בית הדין קבע שהאב והבן עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי להתחמק מחובות.

התובעים עבדו כנהגי משאיות בחברת ההובלות שהקים האב בתקופות שונות, בין השנים 2001-2017.

לאחר שהחברה קרסה הם יזמו הליך פירוק והגישו תביעות חוב למוסד לביטוח לאומי. במקביל הם הגישו תביעה אישית נגד החברה, האב, הבן וחברה נוספת הרשומה על שם הבן. האב לא התייצב להליך ולא התגונן.

התובעים טענו כי החברה של האב הייתה גלגול של חברות קודמות שעוסקות בהובלות ומדובר בעסק משפחתי ותיק. בגלגולו האחרון עברה הפעילות לחברה חדשה שנרשמה על שם הבן.

לטענתם, “המעבר” בין החברות היה “מעבר” על הנייר בלבד, שלא תמיד שמו לב אליו בשעת אמת שכן, לאורכה של כל התקופה, מאז תחילת העסקתם, עבדו באותו מקום, באותה עבודה ממש, כאשר הממונים עליהם לאורך כל השנים היו האב ובעיקר בנו.

לאחר שהחברה של האב נקלעה לקשיים האב ובנו נתנו לה להמשיך להתנהל והקימו חברה חדשה אליה העבירו את המשאיות וחלד מהעובדים, וכן את הלקוחות הרווחיים, תוך שהפקירו את העובדים האחרים, ובכלל זה אותם.

לדבריהם, הקמת חברות משפחתיות חדשות לבקרים הייתה התנהלות סיסטמטית של השניים על מנת להתחמק מתשלום חובות. בנוסף הם לא העבירו כספי פנסיה לקופות הגמל אף שניכו את הכספים משכרם, הנפיקו תלושי שכר פיקטיביים וערבבו בין נכסים אישיים של בעלי המניות לנכסי החברות. בנסיבות אלה יש הצדקה להרמת מסך וחיוב אישי.

הבן טען בכתב ההגנה כי אין יריבות בינו או בין החברה שבבעלותו לבין התובעים, שהועסקו בחברה של אביו. לטענתו, הקים את החברה שבבעלותו מטעמי ״הגשמה אישית״ ולא מדובר בגלגול של החברה של אביו. הוא הוסיף שכל תפקידו בחברה של האב היה סדרן ואין כל סיבה לחייב אותו אישית.

סיפור בדים

השופט יוחנן כהן מבית הדין לעבודה בבאר שבע הבהיר כי פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה כושלת תוך ריקונה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך.

הוא קבע כי הוכח שהנתבעים אכן עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברות, לצד פגיעה בזכויותיהם הקוגנטיות של התובעים.

כך, בין היתר, הנתבעים נקטו בדפוס פעולה שיטתי ופסול במסגרתו האב נהג לפתוח חברה על שם בני המשפחה ולאחר שצברה חובות סגר אותה ופתח חברה חדשה במקומה.

השופט ציין בהקשר זה כי עדותו של הבן שלפיה פתח את החברה שלו עבור ״הגשמה עצמית״ נראית ככסות וסיפור בדים.

עוד הבהיר השופט כי יש נימוקים נוספים להרמת מסך ולחיוב אישי של הנתבעים ובהם אי העברות ניכויים משכר התובעים לקופות הפנסיה מתוך גזל ותרמית, הנפקת תלושי שכר פיקטיביים וכן ערבוב והברחת נכסים באופן המעיד על חוסר תום לב.

לאחר קיזוז הסכומים ששולמו לתובעים על ידי ביטוח לאומי חויבו הנתבעים לשלם להם סכום מצטבר של 2,049,732 שקל בתוספת הוצאות בסך הכל 120,000 שקל.

ב״כ התובעים: עו”ד ח’אולה עאסי
ב״כ הבן והחברה שבבעלותו: עו”ד ערן חסיד ועוה”ד לין סיני

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

חביב ואח’ נ’ ח. המפרץ סחר והשקעות בע”מ ואח’

על הכותב

אלכסנדר ספינרד, עו

אלכסנדר ספינרד, עו"ד

עוסק בדיני עבודה

הכותב לא ייצג בתיק.

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il