ביה”ד האזורי דחה ביום 6/7/2021 את תביעתם של זוהר סורוצקי ויקיר סורוצקי ונקבע כי הבן אינו עונה להגדרת “עובד” בחוק הביטוח הלאומי ולכן האב – המעסיק – אינו זכאי להחזר תגמולי המילואים מהמוסד לביטוח הלאומי.
רקע חוקי
עפ”י חוק הביטוח הלאומי, “עובד” – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה “בן משפחה” – אחד ההורים, ילד, נכה, אח או אחות.
ההלכה הפסוקה קובעת כי “כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת-יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי, או “סמלי” וכדומה”.
עוד קבעה ההלכה הפסוקה כי “נודעת חשיבות ראשונה לשאלת תשלום השכר – התמורה עבור העבודה, שכן יחסי עובד מעביד, מעצם טיבם, מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע העבודה”.
תמצית עובדתית כנטען
– האב בעל עסק הפועל כעוסק מורשה.
– הבן השתחרר משירות קבע בצה”ל, אחרי שירות צבאי של כ- 6.5 שנים, ומיד למחרת החל לעבוד כשכיר, אצל האב.
– 3 חודשים רציפים הונפקו לו תלושי שכר, בסכום של 30,000 ₪ ברוטו לחודש, ששולמו כנטען במזומן, לטענת האב עקב עיקול חשבון הבנק שלו.
– הבן זומן לשירות מילואים. האב כמעסיק שילם את תגמולי המילואים, ותבע החזר מהמל”ל.
– התביעה נדחתה בטענה כי הבן אינו “עובד שכיר” אצל האב.
טענות האב והבן
– העסק פועל בתחום הפרוייקטים. לבן ידע וניסיון בתחום מהצבא. האב, לטענתו, רצה להרחיב את פעילות העסק מחוץ לישראל, והציע לו להצטרף לעסק.
– הבן עבד בשכר גלובלי, עבודתו התבצעה בשעות ארוכות ביום וגם בסופי שבוע, כ- 250 שעות בחודש.
– הבן היה כפוף לאב, ביצע רישום שעות באופן יומי והעביר דוחות נוכחות.
– העסק התקשר עם לקוח מסוים. הבן ביצע במסגרת העסק פרויקט עבור אותו לקוח.
– לאחר שלושה חודשים הגיע האב למסקנה כי העניין אינו כדאי, ופיטר את הבן.
טיעוני המל”ל
– הבן נתן שירות לאותו לקוח כעובד עצמאי, ללא קשר לעסק האב. העסק שימש רק כ”צינור” להעברת כספים מהלקוח לבן, ולא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין האב לבן.
– לא הוצגו כל הסכמים, ולא הובאו כל עדים.
– הוכח כי תקופה ארוכה מתוך תקופת “העבודה” שהה הבן בחו”ל עם בת זוגו.
– לא הוכח כל תשלום שכר בפועל לרבות לא במזומן.
– הלקוח שילם עבור 122 שעות עבודה בסך הכל בניגוד גמור לטענה שהבן עבד בהיקף גדול מאד של שעות עבודה בחודש.
– בחינת טיב היחסים מעלה כי הכוונה בתחילה הייתה לפתוח תיק עצמאי, אך שיקולים שונים הביאו אותם “לפעול במסגרת מודל פיקטיבי בו נוצר למר יקיר מעמד של עובד שכיר, תוך שהעסק משמש כצינור להעברת כספים אליו”.
– “מצטיירת תמונה ברורה של עבודה שאם בכלל נעשתה, הרי שהיא נעשתה במסגרת עצמאית ולא במסגרת עבודה של עובד שכיר בעסק של מר זוהר”.
דיון והחלטה
ביה”ד מגיע לכלל החלטה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעסיק. העובדות לא היו עקביות, לא היו אמינות, לוקות בחסר ומלוות בסתירות רבות ומהותיות.
– עבודת הייעוץ שבוצעה לא בוצעה לצורכי העסק ואינה חלק מהשירותים שהעסק מספק.
– מעסיק לא העסיק עובד אחר כמנהל פרויקטים, טרם ההעסקה הנטענת והן בתקופה לאחר פיטוריו.
– המעסיק “ניפח” באופן מלאכותי את שעות העבודה של הבן ולא הוכחה עבודה באופן סדיר בכל תקופת העבודה הנטענת.
– השכר אינו משקף תמורה ריאלית עבור התפוקה ולא הוכח כי השכר אכן שולם בפועל. שליש מהתקופה בה נטען שעבד, הבן היה בטיול בדרום אמריקה.
– הוצהר והועד על עבודה עתירת שעות מהבית או מהמשרד, גם בתאריכים ספציפיים, אשר לגביהם הוכח כי הבן היה בכלל על המטוס או בחו”ל.
ועוד כהנה וכהנה.
בסיכום נקבע כי הבן אינו עונה על הגדרת “עובד” בחוק, וכי העבודה שבוצעה מול הלקוח בוצעה כעצמאי וכלל לא מטעם עסק האב, כעובדו.
יצוין כי בצעד חריג למדי “קנס” ביה”ד את האב והבן:
“מצאנו לנכון לתת ביטוי למורת רוחנו מהתנהלות התובעים אשר ניסו בחוסר תום לב לקבל תגמולי מילואים מהמוסד שלא כדין. אשר על כן, חרף העובדה שעסקינן בחוק סוציאלי, התובעים ישלמו את הוצאות הנתבע, ביחד ולחוד, בסכום של 7,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום“.
ב”ל 13858-11-19
