העובדת נחשפה במקרה לחוזה ההעסקה של קודמה בתפקיד וגילתה ששכרו היה גבוה ב-20% משלה. קופת החולים תשלם לה פיצויים של 170 אלף שקל בשל אפליה
קופת חולים לאומית תשלם פיצויים של 170 אלף שקל מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד לכלכלנית שעבדה כממלאת מקום מנהלת המרכז הרפואי שלה בעיר וקיבלה שכר נמוך יותר מממלא המקום שהועסק לפניה. השופט יוחנן כהן מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבע כי לא הייתה הצדקה עניינית לפערי השכר, ודחה את טענתה של לאומית שלפיה לא הייתה כאן אפליה אלא הבדלי משא ומתן. נקבע כי כדי לצמצם את פערי השכר בין נשים לבין גברים בישראל יש לנטרל הסברי “שוק” חיצוניים לעבודה.
התובעת נשכרה ב-2011 לשמש ממלאת מקום מנהלת המרכז הרפואי באילת לאחר שקודמה בתפקיד פוטר. ב-2013 האיש נפטר וכשחיפשה בשביל אשתו מסמכי ביטוח נתקלה התובעת במקרה בחוזה ההעסקה שלו וגילתה שהוא השתכר 12,000 שקל בעוד שהשכר שלה הסתכם ב-10,000 שקל בלבד.
בתביעה שהגישה יחד עם שדולת הנשים לאחר שדרישתה להשוואת השכר לא נענתה היא טענה כי כשראתה את ההסכם עם המנהל המנוח הרגישה “בוקס בבטן” והייתה נסערת מאוד. היא הדגישה כי שניהם ביצעו בדיוק אותה עבודה וכי הייתה עובדת מוערכת שהביאה את המרכז הרפואי להישגים יפים, בעוד שקודמה בתפקיד פוטר.
לאומית טענה מנגד כי לפערי השכר היה טעם ענייני ולגיטימי, שכן כששכרה את המנהל המנוח הייתה תחת “נסיבות דוחקות” שאילצו אותה להיענות לדרישתו לשכר גבוה יותר במשא ומתן. לאומית הבהירה כי ביקשה מהממונה על השכר באוצר אישור פרטני וחד-פעמי לחרוג מהשכר ההתחלתי למשרה ללא שום קשר למגדר אלא נוכח הדחיפות באיוש המשרה והקושי למצוא בעיר אילת מחליף למנהלת המרכז שיצאה לחופשת מחלה.
לשרש את האפליה
השופט יוחנן כהן הסביר כי מטרת החוק היא “לשרש את אפלייתן המבנית וההיסטורית של נשים… על ידי השוואת שכרן לשכר של גבר המבצע עבודה שווה”. משכך, ההצדקות לפערי השכר בחוק הן מאוד מצומצמות ומסתכמות בהבדלים בטיב העבודה ובכישורי העובד. בנוסף, אין חשיבות לכוונת המעסיק והבחינה היא תוצאתית בלבד: קיומו של פער בין שכר ששולם גבר לבין זה ששולם לאישה באותו תפקיד ועם אותם כישורים.
במקרה הנוכחי השופט קבע כי אין ספק שהתובעת והמנהל המנוח ביצעו בדיוק את אותה עבודה והיו להם לכל הפחות כישורים דומים, ולאומית לא הוכיחה הצדקה עניינית לפערי השכר.
כך, הבהיר השופט, לאומית לא הוכיחה שנענתה לדרישת השכר של המנהל בשל דחיפות שונה מזו שהייתה אחרי שפוטר וחיפשו לו מחליפה.
עוד נקבע כי כשהמטרה הגדולה היא לצמצם את פערי השכר בין גברים ובין נשים יש לנטרל “הסברי שוק” לפערי השכר. בהתאם לכך, ההסבר שלפיו המנהל ביקש שכר גבוה במשא ומתן ואילו המנהלת לא – לא מסייע ללאומית. מה שלאומית הייתה צריכה לעשות הוא להציע לנתבעת שנכנסה בדיוק לאותו תפקיד בדיוק את אותו השכר.
לפיכך נקבע כי התובעת הוכיחה אפליה בשכר והיא זכאית לפיצויים על הפרת החוק ולהפרשי שכר וזכויות בכל תקופת עבודתה. בסך הכל נפסקו לה כ-170 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 20,000 שקלים.
ב”כ התובעות: עו”ד אפרת דויטש ועו”ד ענבל פלמור דורי
ב”כ הנתבעת: אסף רצון, עורך דין לענייני עבודה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פסקי דין קשורים
א’ ושדולת הנשים בישראל נ’ לאומית שירותי בריאות
