ב 25/10/16 קיבל ביה”ד האזורי לעבודה את תביעתה של חיה בילה רוזנטל וקבע שיש לצרף את דמי ההבראה ששולמו לה לאחר הלידה, משני מעסיקים, כך שסכומם הכולל יהא גבוה מהסכום שנקבע בתקנות כי יש לבצע בגינו פריסת שכר, ובשל כך הוגדלו דמי הלידה שלה.
רקע חוקי
תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) התשנ”ה – 1995 (להלן: התקנות), קובעת:
“תשלום נוסף” – שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים”.
תקנה 5 לתקנות קובעת:
“על תשלום נוסף יחולו, לעניין תשלום דמי ביטוח, הוראות אלה:
(1) אם שיעורו 25% או יותר משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום (להלן שכר המינימום) יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בעד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים”.
(2) “אם שיעורו נמוך מ – 25% משכר המינימום, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם”.
ההכנסה שלפי מחשבים דמי לידה לעובדת שכירה היא ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח.
שכר המינימום ביוני 2015 היה 4,650 ₪ לחודש ורבע ממנו הוא סך של 1,163 ₪ לחודש.
תמצית עובדתית
- המבוטחת עבדה כשכירה בשני מקומות עבודה שונים.
- המבוטחת ילדה ביום 22.2.2015, ואושרו לה דמי לידה על בסיס שכרה המצרפי משני מקומות העבודה בתקופת שלושת החודשים שקדמו ללידה.
- בחודש יוני 2015, לאחר תום חופשת הלידה, שולמו למבוטחת דמי הבראה בסך של 1,134 ₪ מהמעסיק העיקרי, וסך של 198 ₪ מהמעסיק המשני. צרוף של שני הסכומים עולה כדי סך של 1,332 ₪, סכום שעולה על רבע משכר המינימום לצורך פריסת שכר נוסף.
- המבוטחת ביקשה לצרף לשכר הקובע לדמי לידה את חלק דמי ההבראה שנפרסו והמתייחסים לשלושת החודשים שקדמו ללידה.
- המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) סירב, שכן בחישוב דמי הביטוח לכל מעסיק בנפרד, דמי ההבראה נמוכים מ-25% משכר המינימום, ולא חלה חובת פריסה. בהתאם נטען כי קבלת עמדת התובעת תביא לשונות בין אופן חישוב השכר עליו משולמים דמי ביטוח (בהעדר פריסה של כל מעביד לבדו), לבין אופן חישוב השכר הקובע לעניין דמי לידה (לגביו תתבצע פריסה כמבוקש).
תמצית טענות המבוטחת
- תקנה 5 הדנה בפריסת סכום נוסף אינה קובעת כי בחינת הסכום אם לפריסה ואם לאו, תעשה לגבי אותו מעביד.
- משהגדרת תשלום נוסף אינה מתייחסת למעסיק מסוים, ניתן להסיק כי הכוונה היא לכלל ההכנסות מעבודת המבוטחת.
תמצית טענות המל”ל
- משבסיפא של תקנה 5 מדובר על מעסיק ספציפי, יש לראות גם ברישא, כדנה באותו מעביד מסוים, קרי – הבחינה היא לגבי כל מעסיק לבדו.
- פרשנות המבוטחת מצריכה את המעסיק המשלם דמי הבראה לעובד, לבדוק אם לעובד יש מעסיקים נוספים, ולערוך חישוב משותף. זה אינו הגיוני וחוטא למטרת התקנה.
דיון והחלטה
ביה”ד מקבל את עמדת המבוטחת:
לא ניתן להסיק כי קיימת דרישה שהתשלום הנוסף יהיה ממעסיק אחד ספציפי. את המילים “אצל אותו מעביד” המצויות בתקנה 5(1) סיפא, יש לקרוא בהקשר הדברים בשלהם נכתבו: המחוקק ביקש להסביר כיצד ליישם את הוראות התקנה במקום בו הועסק העובד פחות מ-12 חודשים אצל מעסיק מסוים. כך למעשה, המילים “אצל אותו מעביד” מתייחסות אל המילה “מעבידו”, ואין להסיק מהם דבר וחצי דבר על עניין התשלום הנוסף.
- יש לדחות גם את טענת המל”ל כי אין לצפות שכל מעסיק יבחן אם העובד קיבל דמי הבראה גם ממעסיק אחר, טרם ישלם את הפרשי ההכנסה הנוספת.
- הדרך לחישוב הכנסה לעניין החיוב בדמי הביטוח היא גם הדרך לעניין קביעת דמי הלידה, אך בעוד שתשלום הפרשי דמי ביטוח מתבצע בפועל ע”י המעסיק, דמי הלידה מחושבים ומשולמים ע”י המל”ל, שמקבל דיווח מכל מעסיקיה של המבוטחת וממילא נתונה בידיו האפשרות לחשב את דמי ההבראה הכוללים ומהם לגזור את ההפרשים.
- התביעה נתקבלה, וחישוב דמי הלידה יתבצע בהתאם לפריסת צרוף דמי הלידה משני המעבידים.
בשולי הדברים ותובנות
- סעיף 54 לחוק קובע כי ההכנסה לעניין דמי לידה הינה “ההכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח”.
- תקנה 5 לעייל קובעת את ההכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח עם או בלי פריסה.
- אין לאפשר לדעתנו, שונות בין ההכנסה בגינה שולמו דמי ביטוח (ואין מחלוקת כי בפועל שני המעבידים של המבוטחת לא עשו פריסה, ולא היו חייבים לעשות כן, ובתקופת 3 החודשים שקדמו ללידה, השכר הקובע היה נמוך יותר), לבין השכר הנקבע לחישוב דמי לידה (שהיה גבוה יותר לאחר שבוצעה פריסה כאמור, כקביעת ביה”ד בפס”ד זה).
- לדעתנו הפסיקה הינה “מן הרגש”, אך אין לדעתנו לאפשר מצב בו שכר שלא נתחייב בדמי ביטוח (בתקופה מסוימת), יזכה בגמלאות.
- ביה”ד היה אמור לחשוב גם על מצב בו דמי ההבראה משני המעבידים היו משולמים לפני הלידה ולא אחריה, כבמקרה דנן. האם גם אז היה מורה על צירופם, ומורה על ביצוע פריסה לאחור, כך שדמי הלידה יהיו נמוכים יותר ?
על אותו אופן, יתכן והזכייה של התובעת בתיק זה הינה “ניצחון פירוס” לגבי רבים אחרים, שכן המל”ל עלול ליישם האמור גם לגבי “סכומים נוספים” ששולמו טרם קרות אירוע מזכה בגמלה, ולבצע בגינם פריסה, ולהקטין הגמלאות המבוססות הכנסות בתקופה שקדמה לקרות האירוע: דמי לידה, גמלאות נכות ועוד.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
ב”ל 28719-01-16
