פסק דין חדש של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קובע כי טיפים יכולים להיחשב כשכר עבודה גם אם לא נרשמו כהכנסה בקופת המעסיק.
השאלה האם תשר יכול להיחשב כשכר עבודה הינה סוגיה סבוכה:
אחד התנאים אשר הציב בית הדין הארצי לעבודה להכרה בתשר כשכר עבודה היה כי התשר יירשם בקופת המעסיק, תוך מתן דגש להבטחת תשלום המס על ידי המעסיק ורישום התשר בספרי הנהלת החשבונות.
כבר אז טענו כי מדובר בפסיקה מוטעית כאשר גרסנו כי פרשנות נכונה היא די בקופת טיפים המנוהלת על ידי המעסיק כדי לעמוד בדרישות מבחינת דיני העבודה וכי אין להיגרר לשיקולי מס. לעניין זה ציינו כי: “להשקפתנו, ביה”ד הארצי בחר להגשים את מטרתו, קרי להבטיח את זכויותיו הלגיטימיות של המלצר, באמצעים מרחיקי לכת ובעלי השלכות כלכליות אדירות שאינן קשורות כלל ועיקר לתכלית זו, בעוד שלפניו עמד אמצעי אחר, חוקי, נוח ויעיל. הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל”ג, 1973, מחייבות בעל מסעדה לנהל “יומן שירות” ולתעד בו את שמות המלצרים שעבדו בכל משמרת ואת סכום הפדיון היומי של כל אחד מהם. מדובר בכלי ראייתי סטטוטורי שהשימוש בו לענייננו הוא מתבקש וטבעי מאין כמותו, ובוודאי שאין בו כדי לשנות מהיסוד את היחסים שבין המסעדן ובין רשויות המס.
הנה כי כן, ביה”ד לעבודה גלש אל נושא המיסוי אשר אינו בסמכותו כלל ואינו באחריותו ובניגוד למצב הנורמטיבי הקיים ולפסיקת ביהמ”ש העליון.”.
והנה, בפסק דין חדש, מתאריך 9/5/14, קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כבוד השופטת דוידוב מוטולה – סע (ת”א) 35434-06-11) כי די בכך שהמעסיק ניהל קופת טיפים מרכזית ווידא את דרך חלוקת הכספים תוך שמירה על הוראות חוק שכר מינימום כדי לעמוד בדרישת הדין וכי אין חובה דווקא לרשום את הטיפים מבחינה חשבונאית פורמלית, ובלשון בית הדין:
“בנסיבות העניין שלפנינו, גם אם התשרים לא עברו דרך ספרי המעסיק מבחינה חשבונאית/פורמאלית – עברו הם דרך המעסיק באופן שנוהלה “קופה מרכזית” אחת, נערכו רישומים (אם כי פנימיים) המלמדים על הסכומים שקיבל כל מלצר, ונציג המעסיק וידא את דרך חלוקת התשרים בתום כל משמרת, לרבות הקפדה כי כל מלצר יקבל לכל הפחות את שכר המינימום. בנוסף לכך, הונפקו תלושי שכר בגין התובעת, שולמו בגינה דמי ביטוח לאומי וכן זכויות סוציאליות, וכל זאת בהתאם לשכר המינימום ולפי שעות העבודה המדויקות שעבדה בפועל.
בנסיבות אלו, אנו סבורים כי מתקיימת תכליתה של הלכת ענבל מלכה, כמו גם תכליתו של חוק שכר מינימום, התשמ”ז – 1987; לאור זאת, וללא צורך להיכנס להשלכתו האפשרית של בג”צ אסתר כהן – יש לראות בסכומים שקיבלה התובעת בתום כל משמרת בגובה שכר המינימום כ”שכר” ששולם לה מהמעסיק, ובהתאם אינה זכאית להפרשי שכר מינימום כדרישתה.”.
פסק דין זה קובע קביעה חשובה ומפרש נכונה את פסק דין ענבל מלכה ומבלי לערב שיקולי מס אשר אינם מתיישבים עם שיקולי משפט העבודה.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.
מאת: עו”ד יוסי חכם, חכם את אור-זך, עורכי דין.
www.holaw.co.il
