הפורשים החדשים

משם לקחתי את בני הקטן לקרוסלת הסוסים. שם היה ברור היכן עולים ואיפה יורדים. מוסיקה שקטה לוותה אותנו “במסע” זה, שהזכיר לי את אותן הקרנות הוותיקות.

לא אחת יוצא לי לפגוש ולטפל בשני דורות: האב חבר בקרן פנסיה וותיקה והבן בקרן פנסיה חדשה. מתוך רצון טוב לעזור, אומר האב לבנו: “אני יודע לחשב כמה פנסיה אתה צפוי לקבל”. הוא, כהרגלו, מחשב את הוותק עד לפרישת בנו, מכפיל ב2% ומיד מכריז: “בני, זה הסכום שאתה צפוי לקבל!”. אני נושך שפתיים ומעיר: “זה כבר לא אותו הדור… לאב יש מקדמים מובטחים כדי שידע בדיוק איזה פנסיה יקבל. לבן – ספר תהילים! עוד תהיה שם תפילה המוקדשת כולה לפנסיה החדשה”.

מה שהיה כבר לא יהיה: שני דורות וביניהם פערים עצומים. זו לא אותה הפנסיה שהכרתם מבית אבא. השינויים הללו לא קרו בין לילה אלא הם תהליכים המלווים אותנו כבר 20 25 שנה. אם גילך, הקורא את המאמר, הוא בטווח הגילים 25-67, המידע הזה עשוי להיות מכונן בעבורך:

X = הסכום שתחסכו                    L = רווחים

Y = הזמן שתחסכו                      H = תוחלת חיים

Z = הפסדים                              P = פנסיה

במתמטיקה, כדי לפתור משוואה עם שני נעלמים נידרש לשתי משוואות. כדי לפתור משוואה שבה אין-סוף נעלמים נידרש לאין-סוף משוואות. מכך נלמד שאין באמת פתרון או יכולת לעבוד על בסיס הנחות יסוד מוצקות אלא ששפת הפנסיה כולה הפכה להערכה. אנו מעריכים כי בהתקיים התנאים הללו ייתכן ותהיה לך פנסיה כזו. אם לא – אז לא תהיה לך…

התנתקות: המדינה מבינה את משמעות הארכת תוחלת החיים. באופן אגרסיבי המדינה מתנתקת מהגורל של אזרחיה. כאן המקום להזכיר כי לקראת סוף המאה ה-19 נקבע גיל חובה ליציאה לפנסיה ע”י ביסמארק ובתחילת המאה ה-20 חוקק חוק פנסיה בריאות ממלכתי בגרמניה. בישראל התקבל חוק ביטוח בריאות ממלכתי לכל האזרחים ב-1994 וחוק ביטוח הסיעוד ב- 1988. בתחילת המאה ה-21 התגלה קשר ישיר בין רמת ההכנסה והמיקום הגיאוגרפי לבין תוחלת חיים בכלל ותוחלת חיים בריאה בפרט. בין תיק השקעות לקרן פנסיה כמעט ואין הבדל. אתם חייבים להפוך ליותר מעורבים!.

מטאור פנסיוני: באחת ההרצאות שבהן נכחתי זכור לי מחזה: המרצה הרים את קולו ואת ידיו  ואמר: “חברים אתם לא מבינים, מטאור נפל על כדור הארץ!” לא הבנתי מה הדרמה, מה הוא בדיוק רוצה? הרי כולם רוצים לחיות עד 120. מאז, האירוע לא עזב אותי. למדתי, הבנתי וזה משמח אותי שכולנו נחיה יותר שנים, אך האם אנחנו מבינים את המשמעויות בעלויות הנגזרות מכך? האם אנחנו מתכוננים לכך? לעלייה בתוחלת החיים ישנה השפעה רוחבית אדירה: ביטחון כלכלי, בריאות, מגורים, משפחה, תעסוקה. הפורשים החדשים יתחילו לעבוד מאוחר יותר, תהיה להם תקופת חיסכון קצרה בהרבה יותר מהוריהם והם עתידים לחיות יותר. זהו “המטאור הפנסיוני”.

עליית גיל פרישה: אני מניח כי בעשור הקרוב עוד יעלו את גיל הפרישה מספר פעמים. אף אחד לא מצפה שברגע שבו מועלה גיל הפרישה מגיל 67 ל-70 זה ייפול עליו בדיוק, אבל כן, מדובר בהארכת תקופת הגבייה, בדחיית תשלומים מהביטוח הלאומי ומקרנות הפנסיה.

אקטיביות בחיסכון: 86% אחוז מציבור השכירים אינם יודעים באיזה סוג השקעה (אג”ח, מניות וכו’) מושקעים כספי החיסכון הפנסיוני שלהם. לא החזק מבין בני המין שרד אלא זה שידע להסתגל לשינוי. הפלדה הכי חזקה תישבר. מים יוכלו להתאים את עצמם לכל מצב: אותם תיצקו והם לעולם לא יישברו. לציבור החוסכים טרם “נפל” האסימון. הוא חי בהדחקה. צרת רבים תהא חצי נחמה, אולם מי שלא ייקח את עתידו בידיו ימצא את עצמו מתרסק אל תוך הצוק הפנסיוני – אישי ומשפחתי. לכן יפה כל שעה ללקיחת המושכות לידיים: לנהל את החיסכון למול יעדים ומטרות. הנה נתון מדהים: למחצית האנשים שפרשו בשנת 2007 היה אומדן כל החסכונות הפנסיוניים כ-450,000₪. לכמה זמן יכול הכסף הזה להספיק אם הפורש היה מורגל לחיות ברמת חיים של 10,000 שקלים?!!

איפוק פנסיוני: אחת הבעיות בעידן הנוכחי היא שאין עקביות במקום העבודה. כולם רצים ומחליפים תפקידים, כך אצל שני השותפים: המעסיקים והעובדים. רמת התחלופה גבוהה ונתונים מלמדים כי משך העסקה ממוצע בישראל עומד על 5-7 שנים. כל תחנה של מעבר היא תחנה שבה יכול העובד לשים את ידו על הכספים. כאן הפוטנציאל לפיגוע פנסיוני גדול. חייבים לסגל  שיטת התנהלות גם ביום שבו עוזבים מקום עבודה ויוצאים לדרך חדשה. אסור – פשוט אסור! – לשבור את התוכניות הקיימות. אין להאמין לכל מיני “סיפורי בדים”, למיני יועצים המספרים לכם שממש כדאי לכם להפסיק ולהפקיד בתוכניות הוותיקות שיש לכם… כי פה ועכשיו יש לכם הזדמנות לתנאים או חסכונות טובים יותר. ברוב המקרים מדובר בעצות לא מקצועיות שעלולות לפגוע פגיעה אנושה בעתיד החיסכון הפנסיוני. סגלו לכם הרגלים קבועים: תתחתנו עם אישה אחת ותפקידו לפנסיה אחת!! תהיו עקביים, היוועצו באנשים שאתם סומכים עליהם.

ניהול סיכונים: בגיל צעיר אנו יוצאים מנקודת הנחה אופטימית, המתבטאת לרוב על ידי האמרה: “עזוב, בחייך! מה כבר יכול לקרות? אני צעיר מכדי להתפנות ולחשוב מה יקרה אם לא אוכל יותר לעבוד”. ישנם כאלה שאינם מבינים שככל שהם קונים את הביטוח בגיל צעיר יותר הם זוכים למחיר נמוך יותר, שילווה אותם כל השנים. בנוסף לכך הם מבטחים סיכונים בהיקפי הוצאה גבוהים. לחלופין, אדם שרוכש ביטוח כנגד סיכונים בגיל מבוגר יותר ישלם הרבה יותר בפרמיה החודשית בעבור אותם הסיכונים.

האמן רק באהבה אחת: אך לא בקריירה אחת. הכן עצמך מבעוד מועד. נכון מבית אבא למדת כי עובדים 35 40 שנה ופורשים. זה נגמר. לצד מקצוע הבסיס למד לימודי תעודה – מקצוע נוסף כגיבוי. בישראל ישנם עשרות מקצועות הדורשים רישוי בלימודי תעודה. הם יכולים להפוך להיות גלגל הצלה. יש לי חבר טוב העובד באחת מחברות ההייטק המוכרות. לפני שנתיים למד לימודי הדברת מזיקים ושילב בין העבודות. לפני כחודשיים, במסגרת התייעלות, פוטר. אלו היו המילים שלו: “בשעתו צחקתי על עצתך, היום אני מעריך אותה. הצלתי את משפחתי. יש לי מקור הכנסה”. זו בדיוק הדרך. זהו בדיוק המתכון. אני קורא לזה “פיתוח פוטנציאל גמישות ביצירת הכנסה”.

התכוננו: דור הפורשים החדש יעבוד יותר שנים. לא בגלל שהוא חרוץ יותר אלא בגלל העובדה שלא תהיה לו ברירה. אם לא מחכה לך ירושה גדולה, או אם לא בצעת “אקזיט” מושלם – בקיצור, אם אתה כמו מרביתנו: הדור הזה יעבוד יותר כי הוא לא יוכל באמת לדבר במונחי פרישה.

אלטרנטיבה לחיסכון הפנסיוני: התחילו מוקדם ככל שתוכלו והבינו: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. לכן החשיבה בבניית המודל של חיסכון לפרישה בדור הבא הוא יציאה מהקופסא. הוא מחייב הבנה כי חיסכון לפרישה אינו עוד רק החיסכון הממסדי. אם בעבר הורינו ראו את החיסכון הממסדי כמקור חיסכון עיקרי וכל יתרת החסכונות יועדו כדי להגשים את יתרת החלומות, הרי שהיחסים הללו השתנו. יש חובה להתמיד ולהפריש לחיסכון המסורתי, אך הישענות עליו בלבד עלולה להיות מלכודת ומתכון לירידה ברמת החיים בפרישה. יש לנסות לייצר חיסכון אלטרנטיבי לפרישה.

1. שינוי מחשבתי, הבנת המצב והתהליכים.

2. דחיית סיפוקים, מעורבות, יצירתיות, גמישות.

3. דחיית משיכת חיסכון מצטברת לשנים רבות (ריבית דֶריבית).

4. גמישות בחסכונות. הימנעות מהישענות רק על החיסכון הממסדי.

---

הכתבה באדיבות רן חובב מומחה למיסוי ופרישה.
www.ranhovav.co.il