okneto
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 
 
 
 

דיני עבודה

 

כ 156,000 ש"ח פיצוי לעובדת שנפגעה כתוצאה מהתרשלות המעסיק

ביהמ"ש: המעסיק הוא זה הנושא בחובות הזהירות ועליו להביא בחשבון שהעובד עלול להתרשל ולהגן על העובד מפני תוצאות התרשלותו.

בבית משפט השלום בהרצליה נדונה תביעתה של אסתר חירק (להלן: "התובעת"), כנגד נאות השרון בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון" וביחד "הנתבעות"). פסק הדין ניתן מפי כב' השופטת  סיגל רסלר-זכאי. 

התובעת נפגעה בתאונת עבודה בעת שירדה במדרגות במקום עבודתה, בנאות השרון בע"מ, אשר הינו מרכז סיעודי בו עבדה התובעת כאם בית וכאחראית על עובדות הניקיון והמשק. התובעת החליקה על מים שנזלו מהתקרה (להלן: "התאונה"). לאחר התאונה אובחנה אצל התובעת פגיעה בשורש כף היד וכאבים בכפות הרגליים, בעיקר בשמאל.

בית המשפט הכיר בעובדה, כי הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הקשר הסיבתי בין נכותה של התובעת לבין קרות התאונה. נוסף על כך, חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק לתובעת כתוצאה מפגיעתה הנטענת.

לדברי התובעת, עם תחילת משמרת הבוקר, בעת שיצאה מאחת המחלקות ופנתה לרדת במדרגות שבין הקומה השישית לקומה החמישית, החליקה בגרם המדרגות שהיה רטוב, עקב דליפת מים מהתקרה. לטענתה, החליקה לאורך גרם המדרגות תוך שהיא מתגלגלת לאורך הקיר ונחבלת בכל חלקי גופה, בעיקר ביד שמאל וברגליה. לדבריה לא היו עדים לאירוע הנפילה. 

לדברי הנתבעות, התובעת לא הצליחה להוכיח כי היה מפגע כלשהו במדרגות, לרבות רטיבות. כמו כן טוענות הנתבעות, כי התובעת נמנעה מהבאת עדים אשר היו יכולים לתמוך בגרסתה, לרבות מנהל התחזוקה וכן העובדים שפינו אותה מהמדרגות, לכן עדותה בהקשר זה הינה עדות יחידה של בעל דין הטעונה סיוע. עוד, לטענת הנתבעות, עובר לתאונה סבלה התובעת מסחרחורות, בעיות נפשיות, כאבי ראש ובעיות ברכיים ומעדה לעיתים קרובות. כך שלטענת הנתבעות אם אכן התובעת החליקה כתוצאה מרטיבות הרי שאין להטיל על הנתבעות אחריות לתאונה, שכן התובעת היא שהייתה אחראית לאיתור מפגעים מעין אלו.

בית המשפט הדגיש: "על פי המודל המסורתי ניתוח עוולת הרשלנות ראשיתו בבחינת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ממשיך בבדיקה אם חובה זו הופרה ולבסוף נבחן קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההפרה לבין הנזק... מוצע כיום, להקדים ולבחון את ההתנהגות שגרמה לנזק (היא ההתרשלות), ורק בסוף הדרך לבדוק קיומה של חובת זהירות – וזאת כ"מסננת" של שיקולי מדיניות השוללים אחריות חרף ההתרשלות".

באשר לקיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, ציין בית המשפט, כי שאלה זו נגזרת ממבחן הצפיות, דהיינו מסבירות יכולתו של המזיק לצפות את התרחשותו של הנזק בנסיבות הספציפיות. חובת הזהירות הקונקרטית מתגבשת אך ורק כאשר מדובר בסיכון שהינו בלתי רגיל ובלתי סביר. בהתאם לזאת, בית המשפט הסביר, כי השאלה הטעונה הכרעה היא האם היה על הנתבעת, לצפות התרחשותו של נזק גוף בנסיבות שפורטו על ידי התובעת. התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שלא נקטה באמצעים לוודא קיום סביבה בטוחה ונהלי עבודה בטוחים, לא דאגה לתיקון הדליפה או למניעתה ולמניעת הרטיבות במדרגות כתוצאה ממנה, לא הזהירה את המשתמשים במדרגות או מנעה את מעבר העוברים ושבים בגרם המדרגות.

לדברי בית המשפט: "מן המקובץ, מעדויות כל ה"מעורבים" שוכנעתי כי אירוע התאונה התרחש בהתאם לגרסת התובעת. שוכנעתי כי התובעת אכן מעדה כתוצאה מהימצאותם של מים בעת ירידתה בגרם המדרגות, בין הקומה השישית לחמישית. לא שוכנעתי שהתובעת מעדה כתוצאה מסחרחורות או בעיה רפואית אחרת... אין בסיס לטענת הנתבעות כי אירוע זה מעולם לא קרה. גם בעדותו של מנהל הנתבעת מצאתי סתירות לגבי קיומן של נזילות קודמות, אף מאותה תקרה".

הוסיף בית המשפט וקבע, כי חובתו המושגית של המעביד כלפי עובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לאמצעי עבודה בטוחים ותקינים, לשיטות עבודה נאותות ובטיחותיות, להדרכת העובדים תוך מתן הנחיות והבטחתם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ופיקוח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים.

עוד מדברי בית המשפט: "הלכה היא שיש להכביד עם המעביד והוא זה הנושא בחובות הזהירות, עליו להביא בחשבון שהעובד עלול להתרשל, בין היתר על מנת לרצותו ועליו להגן על העובד מפני תוצאות התרשלותו... ההקפדה עם המעביד מבוססת על תכלית הרתעתית מתוך כוונה שישומה יביא למניעה או להפחתה בתאונות. הרתעה אין בה כדי לבטל את אחריות העובד ואשמו התורם כאמור, בפרט כאשר הניזוק היה עובד מנוסה, ידע או היה עליו לדעת על הסיכון... מאידך, כאשר עובד פועל בצורה שגרתית ומונוטונית אין בהיסח דעת רגעי כדי להוות אשם תורם, אפילו הוא עובד ותיק ומיומן, זאת בתנאי שבהתנהגותו אינו נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר או מתעלם מסיכונים".

לסיכום, בית המשפט פסק, כי עקב העובדה שהתובעת מתפקדת כ"אם הבית", אחראית על עובדי התחזוקה והעידה על כך שחלק מתפקידיה הם איתור מפגעים ודיווח עליהם לגורמים הרלבנטיים. בנסיבות אלו, בשים לב לעובדה כי האירוע התרחש במדרגות, באור יום וכאשר לעניין ירידה במדרגות נפסק זה מכבר, כי על העולה ויורד בהם לנקוט משנה זהירות, עוד בשים לב לעובדה כי התובעת העידה שהייתה מודעת לנזילה אפשרית היה עליה לנקוט במשנה זהירות. בית המשפט קבע שיעור של 20% כאשם תורם.

בית המשפט חייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 155,983 ₪ ולשאת בהוצאות בשכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, הוצאות מומחים ואגרת בית משפט. 


מאת: עו"ד אביהוא אהרון.

* הכותב לא ייצג בתיק. הכותב הינו עורך דין בתחום האזרחי-מסחרי, דיני חוזים, דיני נזיקין, דיני ביטוח, דיני עבודה ודיני חברות בעלים ומנהל של משרד עוה"ד אביהוא אהרון. המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

www.law.aharon.co.il

 

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק