okneto
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 
 
 
 

דיני עבודה

 

זייף הסכם עבודה - יקבל פיצויי פיטורים

עובד הורשע בכך שזייף הסכם עבודה כדי להוכיח יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, שטענה כי הוא בכלל קבלן. למרות זאת השופטים העדיפו את גרסתו וקבעו כי הוא זכאי לפיצויים וזכויות נוספות.

בעל חברה בענף הטקסטיל הפסיק בשנת 2004 את פעילותה העסקית של החברה. לאחר כשנתיים, הוא התקשר באמצעות החברה שבבעלותו עם חברת האופנה "רעומה זק"ש", ושימש כמנהל הייצור בה בתמורה ל-15,000 שקל בחודש.

באוגוסט 2008 הסתיימה ההתקשרות בין מנהל הייצור לחברה בנסיבות שנויות במחלוקת, והוא סירב לחתום על הסכם סיום העסקה וכתב ויתור על תביעות. הוא שלח לחברה דרישה לקבלת זכויות שונות בגין תקופת עבודתו, אולם החברה הכחישה כי מתקיימים יחסי עובד מעביד, בטענה שההסכם ביניהם הוא חוזה קבלנות ולא עבודה, והתמורה שקיבל בהתאם.

בתגובה, מנהל הייצור הגיש תביעה נגד החברה בביה"ד האזורי לעבודה והציג הסכם עבודה חתום בידי הצדדים.

החברה, שטענה כי חתימתה על ההסכם זויפה, הגישה נגדו תלונה במשטרה ותביעה נגדית בה טענה כי אם ייקבע שהיה עובד שלה, שכרו הראוי צריך היה להיות נמוך מ-9,000 שקל ועליו להשיב לה את התמורה שקיבל כקבלן. ביה"ד האזורי לעבודה קבע שהחברה לא חתמה על ההסכם, דחה את תביעת העובד וחייב אותו לשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

במקביל, העובד הורשע על פי הודאתו בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ובידוי ראיות ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 4,000 שקל. על פי כתב האישום, הוא זייף את חתימת החברה על גבי הסכם שהחברה עצמה ערכה עבורו, אך לבסוף לא חתמה עליו.

ערעור שהגיש העובד על פסק הדין של ביה"ד האזורי לביה"ד הארצי לעבודה התקבל, ונקבע כי אכן שררו בין המערער לחברה יחסי עובד-מעביד. התיק הוחזר לביה"ד האזורי שקיבל חלקית את טענות העובד. בין היתר, נקבע כי 15,000 שקל הוא שכר מקובל בענף, וכי העובד זכאי לפדיון דמי הבראה וחופשה שנתית שיחושבו בהתאם לסכום זה.

עם זאת נקבע, כי העובד התפטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן, תביעתו לגמול עבור שעות נוספות, אי הפרשה לפנסיה ולביטוח מחלה בהתאם לצו ההרחבה בענף הטקסטיל ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, נדחתה, ונפסקו עבורו הוצאות משפט בסך 200 שקל בלבד.

משכך, העובד הגיש ערעור נוסף לביה"ד הארצי לעבודה ועתר לתשלום פיצויי הפיטורים והזכויות שלדבריו מגיעות לו, והוצאות משפט גבוהות יותר.

החברה טענה שיש לדחות את הערעור לנוכח הרשעת העובד בזיוף. לדבריה, התביעה נגועה בחוסר תום לב שגובר על זכויות עבודה מוגנות.

לא התפטר

לאחר שבחן בשנית את חומר הראיות, השופט אילן איטח ציין כי גרסת המערער לנסיבות סיום יחסי העבודה סבירה יותר מגרסת החברה, וקבע כי העובד פוטר.

השופט דחה את טענת החברה כי יש לחשב את הפיצוי בהתאם לשכר של 9,000 שקל וקבע כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת, בהתאם לשכר שקיבל בפועל. לפיכך, החברה חויבה לשלם לעובד 43,050 שקל.

יתר רכיבי התביעה נדחו, לא ניתן צו להוצאות.

השופטות רונית רוזנפלד (אב"ד) ונטע רות הצטרפו לפסק הדין.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


מאת: עו"ד אביבה בורונובסקי העוסקת בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק