מהי מידה מיוחדת של אמון אישי ומתי לא ניתן לפקח על שעות העבודה של העובד
 
 
 

דיני עבודה

 

מהי מידה מיוחדת של אמון אישי ומתי לא ניתן לפקח על שעות העבודה של העובד

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין הארצי לעבודה, נדונה שאלת חלות חוק שעות עבודה ומנוחה על עובד, אשר טען כי הועסק כטבח וכעובד כללי של כל עבודות המטבח, בישיבה תיכונית, ולא קיבל תשלום עבור השעות הנוספות הרבות שעבד. המעסיקה לא ניהלה רישום של שעות עבודתו של העובד. 

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד, ואין הוא יוצא מגדרו מכוח סעיף 30 לחוק. 

סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, קובע כי חוק זה אינו חל על העסקתם של: (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6)  עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

במקרה אשר נדון בפסק הדין, נקבע כי תפקידו של העובד היה לדאוג להכנת ארוחות משביעות, מזינות ומגוונות; וכי העובד היה מופקד על ניקיון המטבח ובכלל זה ניקיון הציוד וכלי הבישול והאוכל וכן ניקיון חדר האוכל לאחר ארוחות הצהרים והערב. 

נקבע כי אכן, העובד חב חובת אמון מקצועית למעסיקה, ובפרט משהיה טבח יחיד שלטענתו עבד לבד, ואולם בהתחשב בתפקידו אין חובת נאמנות זו מגעת כדי "מידה מיוחדת" של אמון, כמשמעותה בסעיף 30(א)(5) לחוק. בנוסף, העובד לא היה שותף לקביעת מדיניות המעסיקה, לא השתתף בישיבות ההנהלה שלה ואף לא הוכח כי היה שייך לדרג ניהול ביניים. כל שעשה העובד היה הכנת ארוחות ותפעול המטבח. 

גם שכרו החודשי אינו מצביע על "תפקיד הנהלה", המצדיק הוצאת העובד מתחולתו של החוק כאמור בסעיף 30(א)(5).

בנוסף, בית הדין לא התרשם כי מסגרת שעות עבודתו של העובד לא הייתה ניתנת ל"כל פיקוח" לו חפצה המעסיקה בכך. המדובר בעבודה הנעשית באופן שגרתי, וכוללת הכנתן של מספר ארוחות ביום בשעות קבועות, ולא הייתה כל מניעה להגדיר בצורה ברורה את מסגרת שעות העבודה בראי המשימות העומדות לביצוע על ידי העובד. הרושם הנוצר הוא כי הצדדים העדיפו כעניין של בחירה הדדית שלא להנהיג משטר פיקוח על מסגרת שעות העבודה, ואולם בחירה זו אינה רלבנטית ליישומו של סעיף 30(א)(6) לחוק. 

עניינו של סעיף 30(א)(6) הוא במאפיינים תעסוקתיים היוצרים אילוץ שאינו מאפשר התווית מסגרת שעות העבודה, ולא מקום בו התווית מסגרת שעות העבודה אפשרית אך הצדדים העדיפו שלא לדקדק בהגדרתה ושלא לפקח על יישומה. 

לאור האמור, קבע בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקת העובד, על כל המשתמע מכך. זכאותו של העובד לגמול שעות נוספות הוחזרה להכרעתו המחודשת של בית הדין האזורי לעבודה.  

יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.

עע 43343-02-19 מרדכי חן נ' מרכז תורני אלוני הבשן - צפון רמת הגולן (ניתן ביום 16/12/2019).


מאת: עו"ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה, העוסקת בתחום דיני העבודה

שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי

עו"ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ"ל.

www.biber-law.co.il

 

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק