דיני עבודה

 

האם זמן המתנה להסעות מזכה עובדים בתשלום

האם במצב בו ההסעה מקדימה בצורה משמעותית את שעות העבודה זכאים העובדים לתשלום?

סוגיות אלו נדונו בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בירושלים (סע (י-ם) 17556-06-16‏ ‏ עומר תיים ואחרים – מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ).

האם המתנה של שעה וחצי מזכה בשכר?

בפסק הדין נדונה סוגיה במסגרתה עובדי המפעל הגיעו מדי בוקר בהסעות מאורגנות והמתינו זמן ארוך בחצר המפעל בטרם החל יום העבודה. במקרה המדובר היו ההסעות מגיעות בשעה 5:30 בבוקר כאשר יום העבודה החל בשעה 7:00 בבוקר.

העובדים הגישו תביעה לשכר עבודה ובכלל זה לשעות נוספות.

בית הדין נדרש להכריע האם זמן ההמתנה משעת ההגעה למפעל ועד לתחילת העבודה בפועל מזכה בתשלום.

כיצד מוגדרות שעות עבודה?

המסגרת הנורמטיבית אשר הנחתה את בית הדין ואשר נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין היתה כדלקמן:

"השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לראות בשעות ההמתנה כשעות עבודה או לא. במהלך הדיון העלה בית הדין אפשרות שלישית והיא לראות בפרק הזמן האמור זמן המצדיק פיצוי אולם לא שכר, ברוח ההסדר שנקבע לגבי נוכחי לילה (למשל עע (ארצי) 29712-08-13‏ ‏ שירלי חנדז'י נ' אחוזת רעים [פורסם בנבו]). עם זאת, נחה דעתנו כי מאחר שסעד מעין זה לא התבקש ומאחר שהיערכות לטיעון, הבאת ראיות והתשתית העובדתית אשר היה להוכיח במקרה זה יכולה הייתה להיות שונה – אין מקום ואין סמכות לתת אותו במסגרת זו. יש להשאיר אפוא שאלה זו בצריך עיון.

כידוע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 וההלכה הפסוקה והידועה, קובעות כי עובד זכאי לשכר אם העמיד עצמו לרשות העבודה גם אם לא סופקה לו עבודה בפועל. בפסיקה נקבע המבחן של היות העובד "מוכן ומזומן" לביצוע העבודה. מבחן זה נקבע הוגדר על דרך השלילה כזמן בו העובד אינו חופשי לעשות כרצונו. כך למשל, גם לגבי הפסקות בתוך כדי יום עבודה רשמי, נקבע לא אחת כי יש להבחין בין זמני הפסקות קצרים אשר מזכות בשכר ובין הפסקות ארוכות אשר אינן חלק משעות העבודה (למשל סעש (חי') 847-04-15‏ ‏ פואד חלבי נ' עמל הסעות ותיור בע"מ [פורסם בנבו]).

ככלל, על אף שנקבע כי כל מקרה צריך להיות נדון לגופו- הרי ששעות נסיעה לעבודה גם אם הן ממושכות ושעות המתנה להסעה לא הוכרו כמזכות בשכר (למשל עע (ארצי) 15233-09-13‏ ‏ חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי [פורסם בנבו]; דמ (י-ם) 5560/05  אוחיון שמרית נ' מוקד נאמן שמירה ואבטחה 1993 בע"מ [פורסם בנבו]; עב (חי') 508/05  בן עמי נאור נ' השמירה בע"מ [פורסם בנבו]).

גם עובד שהתייצב למקום העבודה אולם סירב לעבוד בתפקיד אליו שובץ או נויד כדין לא יהיה זכאי לשכר עבודה (העקרונות המובאים בעע (ארצי) 27255-07-18    שירלי בן חור – בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] והפסיקה הנזכרת שם).

מנגד, אין ספק כי עובד שנדרש להתייצב לפני תחילת משמרתו הרשמית זכאי לשכר בגין "זמן התארגנות" גם אם לא התבקש לבצע שום עבודה בזמן זה (למשל סעש (ת"א) 9866-07-13 אורן דוד סולם נ' חברת שמירה ובטחון בע"מ [פורסם בנבו] ועוד רבים).

ברור גם שכל התנהלות מצד המעסיק כפופה לחובתו לפעול מול העובד בתום לב והגינות (למשל ע"ע (ארצי) 7549-12-13 אורט ישראל נ' מירי רז) [פורסם בנבו]."

מן הכלל אל הפרט:

לאחר קביעת הממצאים העובדתיים דחה בית הדין את תביעת העובדים כאשר הנימוקים לדחיה היו כדלקמן:

לאור הממצאים הללו ולאור ההלכה לפיה "…שעות נסיעה לעבודה גם אם הן ממושכות ושעות המתנה להסעה לא הוכרו כמזכות בשכר…" דחה בית הדין את התביעה.

הערות לפני סיום:

בהערת אגב נציין כי בית הדין לא היה שבע רצון מהתנהלות המעסיק. משכך הגם שדחה את התביעה נמנע מלחייב את העובידם בהוצאות.

הערה נוספת: בית הדין לא דן בשאלה האם העובדים זכאיים לפיצוי בגין שעות ההמתנה בשונה מזכאות לשכר. בית הדין השאיר שאלה זו בצריך עיון, משטענה זו לא נתבעה מפורשות בכתבי הטענות.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו"ד מומחה בתחום.


 

מאת: עו"ד יוסי חכם

© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2019

www.holaw.co.il