ביה"ד: כל עוד לא פוגעים בעובד אין מניעה להסכים על שכר נטו
 
 
 

דיני עבודה

 

ביה"ד: כל עוד לא פוגעים בעובד אין מניעה להסכים על שכר נטו

שכרו השעתי של עובד ניקיון מאריתריאה הורכב מבסיס, שעות נוספות ודמי נסיעה. אף שהמתכונת שונה מהנהוג בשוק העבודה נקבע שהיא לא בלתי חוקית, וייתכן שאף עדיפה כשמדובר בזרים שלא בקיאים בדיני העבודה.  

במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בתביעה שהגיש מבקש מקלט מאריתריאה נגד מסעדה בה שימש כעובד ניקיון, קבע בית הדין לעבודה בתל-אביב כי אין מניעה לקבוע בהסכם עבודה שהשכר יהיה בערכי "נטו" ויכלול רכיבים כמו שעות נוספות ודמי נסיעה. השופטת אופירה דגן-טוכמכר אף ציינה כי אף שמדובר בסטייה מערכי ה"ברוטו" הנהוגים בשוק העבודה הישראלי, ייתכן שהדבר עדיף כאשר מדובר בעובדים זרים שלא בקיאים בדיני העבודה והמס בישראל, שכן הוא מאפשר להם לדעת בביטחון את שכרם הסופי.

במקרה הנוכחי התובע עבד במסעדה בין השנים 2014-2016, ולאחר סיום יחסי העבודה טען שמגיעים לו הפרשי שכר ופיצוי על תלושי שכר פיקטיביים כיוון שהשכר בתלושים כלל גם שעות נוספות ודמי נסיעה בניגוד למה שסוכם עמו. עוד הוא תבע פיצויי פיטורים בטענה שפוטר, וזכויות סוציאליות שלא שולמו לו.

חברת "הרנט חופים הרצליה", שניהלה את המסעדה בזמנו, הודתה כי עליה לשלם לתובע זכויות סוציאליות אך הבהירה כי התובע נטש את העבודה בפתאומיות ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ואף יש לקזז מהפיצויים שייפסקו לו דמי הודעה מוקדמת.

בנוסף הגישה החברה את הסכם העבודה של התובע, שבו נכתב במפורש כי השכר בתלוש מופיע בערכי "נטו" ופורט בו ממה הוא מורכב והסכומים שהתווספו עבור כל שעת עבודה בגין שעות נוספות ודמי נסיעה.

מקטין חששות

השופטת  אופירה דגן-טוכמכר קבעה כי מהשוואה בין שעות הנוכחות לבין תלושי השכר עולה כי הם תואמים בעיקרם ומשקפים את מה שנקבע בהסכם העבודה שעליו חתם התובע. לכן נקבע כי התלושים אינם פיקטיביים.

השאלה, ציינה השופטת, היא האם חישוב השכר בערכי הנטו היה בעייתי. בהקשר זה צוין כי אכן, בדרך כלל נהוג שהשכר השעתי בתלוש מציין ערכי "ברוטו" ולצדו מופיעים ניקויים ותוספות.

עם זאת, הסטייה מהנהוג לא מעידה בהכרח על היעדר חוקיות. למשל, כשמדובר בעובדים זרים שלא בקיאים בדיני המס והעבודה המורכבים, ערכי הנטו מאפשרים להם להבין כמה שכר קיבלו בסוף היום.

"... מתכונת העסקה כאמור", נכתב, "משרתת בראש ובראשונה את הרצון של העובד ליהנות ממידה גבוהה יחסית של בטחון וודאות לעניין גובה השכר החודשי שישולם לו, והיא מקטינה את חששו של העובדה מפני הטעיה/ניצול לרעה".

על כן, גם אם זו אינה הדרך המקובלת, לא מדובר בהפרת חוק כל עוד התשלום תואם את חוקי הגנת השכר ושעות עבודה ומנוחה.

במקרה הנוכחי, השופטת סברה כי השכר תאם את שעות העבודה של התובע ולכן הוא לא זכאי להפרשי שכר ושעות נוספות. עם זאת, הוא אכן לא קיבל זכויות סוציאליות ואותן הנתבעת תשלם.

באשר לסיום יחסי העבודה השופטת העדיפה את גרסת הנתבעת, מה גם שהתובע הודה בעדותו כי התפטר לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה. משכך נקבע כי הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים אך מנגד הנתבעת לא תזכה בקיזוז כיוון שלא הוכיחה שעזב ללא הודעה מוקדמת.

בסיכומו של דבר התובע זכה ב-28,235 שקלים בין היתר עבוד פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לקופת גמל אך מאחר שרוב תביעתו נדחתה לא נפסקו לטובתו הוצאות.

ב"כ התובע: עו"ד לענייני עבודה ל. עמאר

ב"כ הנתבעים: עו"ד א. שור

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


מאת: עו"ד יאיר ארן העוסק בדיני עבודה

הכותב לא ייצג בתיק.

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

 

yaqub mesgena heile נ' הרנט חופים הרצליה בע"מ ואח'

 

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק