ניתן לרפא פגם של פיטורים ללא שימוע בדרך של קיום שימוע מאוחר
 
 
 

דיני עבודה

 

ניתן לרפא פגם של פיטורים ללא שימוע בדרך של קיום שימוע מאוחר

 לאחרונה דן בית הדין האזורי לעבודה בתביעה של עובד, אשר פוטר במהלך תקופת אי כושר עקב תאונת עבודה.

באותו המקרה, העובד פוטר מעבודתו באמצעות מסרון מיום 11.7.17, בעודו שוהה ביום השני למחלתו עקב תאונת עבודה. ביום 6.8.17 נשלח אל העובד מכתב הזמנה לשימוע במסגרתו ציינה המעסיקה כי היא שוקלת לסיים את העסקתו בשל הפרת אמונים חמורה. העובד השיב כי הוא פוטר ביום יציאתו למחלה. ביום 10.8.17 פנה העובד אל המעסיקה במכתב התראה ודרישה. במכתב התשובה הכחישה המעסיקה את הטענות וכתבה: "עם תום ימי מחלתו מרשך רשאי לשוב לעבודתו עד לקיום השימוע, תוך הצהרה כי במידת הצורך יינתנו לו ימי הודעה מוקדמת כדין". העובד לא השיב למכתב האמור. 

האם זכאי העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?

בית הדין קבע כי ניתן לרפא פגם של הפסקת עבודה ללא שימוע בדרך של קיום שימוע מאוחר. זאת, בכפוף לכך שהשימוע נעשה בתום לב, בנפש חפצה ותוך נכונות לשקול מחדש את ההחלטה. 

בעניין זה יש לשאול האם הודעת הפיטורים מיום 11.7.17 יצרה מצב בלתי הפיך או שמא היה בשימוע מאוחר כדי לתקן את הפגם? נקבע כי הזמנת העובד לשימוע מאוחר הייתה אותנטית והיה בה כדי לרפא את הפגם. העובד הוא שסיכל את האפשרות לקיום השימוע המאוחר. העובד לא הניח טעם מספק לסיבה לפיה סירב להזמנה לשימוע המאוחר. בין קבלת הודעת הפיטורים לבין הזמנת העובד לשימוע חוזר, לא שינה העובד מצבו והוא לא ניזוק, שכן באותה העת שהה העובד בתקופת אי כושר. ראוי היה כי העובד היה נותן למעסיקה האפשרות לקיים השימוע, ואם היה סובר כי השימוע נערך שלא כדין, עדיין הייתה עומדת בפניו האפשרות לעתור לפיצוי בגין הפרת זכותו לטיעון, אולם עמידתו על הטענה והדרישה לפיצוי, לפני קיום השימוע המאוחר, אינה ראויה ויש בה כדי לשלול את זכותו לפיצוי. אשר על כן, נדחתה תביעת העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

האם זכאי העובד לפיצוי בגין פיטוריו בזמן שהותו בתקופת אי כושר בגינה שולמו לו דמי פגיעה? 

בתי הדין לעבודה ראו בפיטורי עובד בזמן קבלת דמי פגיעה, כפיטורים שנפל בהם פגם ושנעשים בניגוד לסעיף 4א לחוק דמי מחלה הקובע איסור פיטורים בזמן מחלה. פסיקת בית הדין הארצי במהלך השנים ראתה בדמי המחלה ובדמי הפגיעה כתשלומים הניתנים לעובד ואשר הם בעלי אותה זהות רעיונית. לאור האמור, איסור פיטורי עובד בזמן מחלה, רלוונטי אף מקום בו עובד מקבל דמי פגיעה, בשים לב לכך כי עניין לנו בפיטורי עובד בלבד, כאשר באותה התקופה יכול המעסיק להודיע לעובד על כוונה לפטרו וכן להזמינו לשימוע בטרם קבלת החלטה בדבר סיום העסקתו ובלבד שתקופת ההעסקה תמשך עד למיצוי ימי המחלה.

חרף האמור לעיל, לא נפסק לעובד פיצוי בגין פיטוריו בזמן מחלה, שכן המעסיקה ביקשה לרפא את הפגם שנפל בפיטוריו, והזמינה אותו לשימוע מאוחר. כאמור לעיל, אין פסול בזימון העובד לשימוע באותה העת ובלבד שיחסי העבודה היו נמשכים עד למיצוי ימי המחלה, ובענייננו - דמי הפגיעה. כמו כן, במסגרת מכתב המעסיקה, הבהירה המעסיקה כי העובד יוכל לשוב לעבודה עד לקיום השימוע, ובמידת הצורך יינתנו לו ימי הודעה מוקדמת. אלא שהעובד סיכל את אפשרות קיומו של השימוע המאוחר וריפוי הפגם, תוך עמידה על טענתו לפיה פוטר שלא כדין. אשר על כן, נדחתה תביעתו לפיצוי בגין פיטורים בזמן מחלה.

יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.

סעש 49094-02-18 חן מימון נ' א. פ. א. חשמלאים בע"מ (ניתן ביום 1/2/19).


מאת: עו"ד ונוטריונית עדי ביבר לקואה, העוסקת בתחום דיני העבודה

שותפה ובעלים של משרד עורכי הדין ביבר לקואה חייקין הררי

עו"ד ביבר לקואה לא ייצגה בתיק המוזכר במאמר הנ"ל.

www.biber-law.co.il

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק