צו הרחבה לפנסיה חובה
 
 
 

פנסיה וגמל

 

צו הרחבה לפנסיה חובה

בינואר 2008 חל מהפך בעניין ההפקדה לקרן הפנסיה. נכנס לתוקף צו הרחבה להסכם פנסיה חובה לשכירים במגזר הפרטי. הרעיון המרכזי שעמד מאחורי הסכם זה הוא דאגה ושמירה על זכויות של יותר מחצי מיליון עובדים שלא היה להם הסדר פנסיה והסדרת הנושא עבור עובדים בעלי קרן פנסיה.

המטרה העיקרית הינה רווחת העובדים השכירים בעלי שכר נמוך אשר עובדים במקומות עבודה לא מסודרים .

החל מפרסום הצו כל עובד שצבר  6 חודשי וותק זכאי לביטוח פנסיוני באופן מידי.

חובת הביטוח הפנסיוני חלה על המעסיק ועליו לדאוג להפריש את הכספים לגוף הפנסיוני בו בחר העובד,  לעובד קיימת זכות הבחירה במוצר או בגוף שאליו מעוניין להפקיד. על המעסיק חלה החובה להפריש לעובד , ההפרשה הכוללת כיסויים ביטוחים.  שיעור ההפרשה לפנסיה מעוגן בצו ואינו ניתן לבחירה ע"י המעסיק.

הצו חל על כל עובד שכיר מעל גיל 21 ועובדת מעל גיל 20, עובדים לאחר גיל פרישת חובה (גיל 67) ובתנאי שאינם מקבלים קצבה ממקור נוסף למעט קצבאות וגמלאות המוסד לביטוח לאומי.

תחילת הביטוח הפנסיוני תלוי בוותק העובד והאם היה לעובד  הסדר פנסיוני קודם.

להלן המצבים שיכולים להיות:

1. לעובד היה הסדר פנסיוני קודם ,לאחר שלושה חודשים חל על המעסיק החובה להפקיד לו
    רטרו אקטיבי מהיום הראשון שלו בעבודה .

2. לעובד לא היה הסדר פנסיוני קודם, העובד יבוטח לאחר 6 חודשים והוא אינו זכאי להסדר
    פנסיוני עבור 6 החודשים הראשונים.

3. עובד סיים את עבודתו מכל סיבה שהיא לפני שהגיע לותק של שלושה חודשים, ישנם שתי
    פרשנויות לעניין חובת ההפקדה של המעסיק:

א. חובה על המעסיק לבצע הפרשות רטרואקטיביות לביטוח הפנסיוני החל מהיום הראשון לפי
    סעיף 6 (ה) לצו הרחבה  הזכאות לביטוח היא מהיום הראשון לעבודה, ולא חלה על עובד כזה
    תקופת המתנה, רק מועד ההפרשות הראשון מאוחר יותר.

ב. הזכאות לביטוח פנסיוני באמצעות המעסיק מתחילה בפועל רק לאחר שלושה חודשי עבודה
     ומוחלת רטרואקטיבית מהיום הראשון, עובד שלא השלים 3 חודשי עבודה, אינו זכאי לביטוח
     פנסיוני ממעסיקו.

עובד יכול להיות זכאי לביטוח פנסיוני לפני המועד שנקבע בצו ההרחבה במידה ונקבע כך בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה ע"פ הענף בו מועסק או בחוזה אישי שחל עליו.

צו ההרחבה קובע בין היתר מהו השיעור המינימלי שעל המעסיק להפקיד לקרן וקבע עליה הדרגתית (2.5% לשנה) בשיעורי ההפרשה לקרן החל משנת 2008 והחריג מהצו את כל העובדים שהמעסיק מפקיד להם שיעור גבוה יותר ("הסדר מטיב").

להלן שיעורי ההפרשה המתחייבים מתוקף צו ההרחבה:

 

שיעורי ההפרשות בצו ההרחבה מחושבים מהשכר ברוטו של העובד או מתוך השכר הממוצע במשק 10,021 ₪ נכון ליולי  2017 , לפי הנמוך מבין השניים.

יחד עם זאת מעסיק רשאי להחליט להיטיב עם העובד ולהפריש את הסכומים לביטוח הפנסיוני מתוך שכרו של העובד בפועל , גם כאשר שכר זה גבוה מהשכר הממוצע במשק.

עובד יכול לבקש מהמעסיק שלו להגדיל את הפרשות רכיב עובד מעבר לשיעור ההפרשות המחויב בצו. שיעור ההפרשות המקסימלי 22.83% , עובד עד 7%, מעביד עד 7.5% ופיצויים 8.33%. בגין הפרשות אלו זכאי העובד להטבות מס בחיסכון עד לגובה התקרה.

צו הרחבה קובע שלמי שקיים "הסדר מטיב" , צו הרחבה לא חל עליו.

הסדר מטיב ע"פ צו ההרחבה הקודם היה הסכם בן מעסיק לעובדים או בין מעסיק לארגון עובדים שקובע כי סך ההפרשות (תגמולי עובד , מעביד ופיצויים) לביטוח פנסיוני לעובדים יהיה לפחות 17.5% משכר העובד.

הסדר מטיב יכול להיחתם בין המעסיק לעובד כחוזה אישי ויכול להיקבע גם בהסכם קיבוצי שחל על קבוצה רחבה של עובדים בענפי מקצוע שונים. לדוגמא עובדי שמירה ,עובדי ניקיון וכו'.

הסדר מטיב הינו הסכם ביטוח פנסיוני של לפחות 17.5% משכר העובד, החל משנת 2014 תוקן צו ההרחבה ועודכן לאחוז הפרשה זה.

סעיף 5 א' לצו מבהיר את עניין שיעור ההפרשה לתגמולים נמוכים מהשיעורים בטבלה, יש להגדילם בהתאם לשיעורים המתחייבים בטבלה ולגבי הפרשת הפיצויים ע"פ ההסכם. כלומר הגדלת הפיצויים על חשבון הקטנת התגמולים אינה נחשבת כהסדר מטיב, בצו ההרחבה המעודכן עודכן עניין זה והצו מתייחס לכל רכיב בנפרד ולא על סך ההפרשה.

לסיכום ניתן לראות שבמצב שיש בו סתירה בן הצו לבין הסכם העבודה יש להחיל את ההסכם הטוב ביותר לטובת העובד. המטרה העיקרית לצו ההרחבה לפנסיה החובה היא לדאוג לתוכנית חסכון לטווח הארוך לעובד, שתבטיח קצבה לאחר הפרישה מהעבודה או לשארים שלו.

 


פרופסור זיו רייך הינו דיקן בית הספר לביטוח באקדמית נתניה

 

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק